שפתי דעת שצ

ה' ההולך לפניך ובשמירה מן החטא אמר הוא יהיה עמך היינו שמירה מעולה כמובן מן לשון עמך על כן הזכיר ב' מיני שמירה לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת, לא ירפך לא יתן לך רפיון נגד האומות ולא יעזבך ביד יצרך כמ"ש ה' לא יעזבנו בידו אלא תמיד יהיה עמך וכן לשון תחת גדול מן תירא וק"ל, וכן לישראל אמר תחלה ה' אלהיך הוא עובר לפניך והיינו הוא בענין האומות ישמור לפניך, אבל אח"כ כשאמר להם הוא יהיה עמך מדבר גם כן בשמירה מן החטא כדי לקיים מה שאמר לפני זה ועשיתם להם ככל המצוה דהיינו שמירת המצות, ואחר כך אמר ליהושע כשם שהגורם מכשול לרבים גדול עונו מנשוא כך המזכה לרבים שכרו הרבה מאד וזהו המובן מן פרשת ויקהל שמסיק כף למה באים ליתן שכר למביאיהם כדי ללמוד ק"ו על המזכה לרבי' שמביא ומכניס הבריות תחת כנפי השכינה כמה גדול שכרו שאם טף זה שלא הגיעו לחינוך יש שכר למביאו אל מקום תורה ק"ו למביא גדול וכ"ש רבים לידי תורה או מצות שזכות רבים תלוי בו

מאמר (שמט) דרש על פרשת הקהל במסכת חגיגה

וזהו שמסיק במסכת חגיגה מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן חסמא שהלכו לקבל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חדוש היה היום בבית המדרש אמרו ליה רבינו תלמידך אנו ומימך אנו שותים אמר להם אעפ"כ א"א לבית המדרש בלא חדוש כו' שבת של ר' אליעזר בן עזרי' ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת שבת של הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם א שים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם נאבדה ממנו ועוד דרש בה את ה' האמרת כו' ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות כו' ותדע כי בחבורי הנקרא אורח לחיים בארתי כל מאמר זה לצרף כל ג' דרשות אלו שכולם מדברים מענין אחד ונראין הדברים כי למה אמרו שהדרשה היתה בפרשת הקהל והלא היתה גם בפרשת את ה' האמרת ובפרשת דברי חכמים כדרבונות אלא שכולם עניני הקהל כי המובן מן פרשת הקהל שכל ישראל יהיו בקהילה אחת ואגודה אחת וכן וה' האמירך היום דכתיב ומי כעמך גוי אחד שיהיו לאחדים כאיש אחד וכן פסוק דברי חכמים כדרבונות שנאמר בו בעלי אסופות כו' ועל כן נאמר מרגלית טובה כמרגליות איו שדרכן להיות חרוזים בחוט אחד המצרפן והארכתי שם, אך לפי דרכינו יתכן לפרש כל הענין בדרך אחר והוא שמן ג' מקומות אלו יוקח לימוד גודל שכר של הזוכה ומזכה רבים וגודל עונש של הנכשל בדבר אשר בו הוא גורם מכשול לרבים, ואולי מטעם זה אמרו לו תלמידך אנו ומימיך אנו שותין רמזו לו ברמז כל תוכן הדרש שהיה על ענין זה שהתלמידים שותין מימי רבם על כן צריך הרב להזהר בדבריו אשר ישתו התלמידים הבאים אחריו שלא יהיה בהם נפתל ועקש נמצא שם שמים מתחלל כדמסיק בפרקי אבות חכמים הזהרו בדבריכם כו' והשיב להם אע"פ שזה הכלל העולה מן כל הדרוש מ"מ רוצה אני לשמוע גם פשטי הפסוקים אשר מהם הוציא דרש זה כי לא יתכן לומר שלא דרשו כי אם הענין בלא חידוש דבר בפסוקים כי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, ואמרו לו שהוציא לימוד זה מן טף למה באים ליתן שכר למביאיהם כי כשם שיש שנר למביא הבריות לידי דבר טוב כך גם בהפך יקבל עונש המחטיא הרבים כי שני דברים אלו שווים ואמר מרגלית טובה כו' כי כל ישראל נמשלו להרבה מרגליות חרוזות בחוט אחד שכל זמן שהמרגלית הראשונה שבחוט קיימת כולן קיימים ובזמן שהראשונה נופלת כולן נופלין אחריה כך בזמן שהחכמים היושבים ראשונה בצל שדי חזקים בתורה ומצוה אז מהם יראו וכן יעשו אחרים כדרך שאמר משה ליהושע לעיני כל ישראל חזק ואמץ ואם בהפך הם נופלים לעת תמוט רגלם מני אורח יושר ואז כולם נופלים אחריהם כי מהם יראו וכן יעשו וכן דרש פסוק את ה' האמרת היום לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד