שפתי דעת לח

כארז"ל כתיב ב' פעמים וצדקה תציל ממות אחת שמצילתו מדינא של גהנם, ב' שירפא מן רעב המילה כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה ג' שיזכה לבשורת בן כדרך שנא' בשונמית שאמרה נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' וכתיב את חובקת בן. ולפי שענין סיפור המלאכים נבוכו בו רבים כי המה מסופקים אם ידע אברהם שמלאכים המה או לא ידע כי יש קושיות הרבה לשני הצדדים הללו אין צורך בזכרונם כי אם ידע שמלאכים המה למה נתן לפניהם לאכול ואם היה סרור שאנשים המה איך קבל דברי המלאך שאמר למועד אשוב אליך וגו', והנראה לי בהיתר ספיקות הללו לפי שנאמר וירא וירא שני פעמים ראיה ראשונה ראיה ממש בחוש העין ראה כי אנשים ממש המה זה תוארם כבני אדם לכל דבר וזה"ש וישא עיניו וירא וגו' זו ראיית סתם עין, ומה שנאמר וירא וירץ זו היא ראיית השכל שהתבונן בשכלו כי מלאכים המה ושנים מהם היה מכיר והיינו גבריאל שכבר הצילו מכבשן האש ומיכאל הפליט שבא אליו במלחמות המלכי' ואף על פי שעכשיו נתלבשו בנשמות מכל מקום הבין בשכלו וברוח הקודש שעליו כי מלאכים ממש המה ונתלבשו בנשמות לפי שעה וחשב אברהם שלכך נתלבשו בגשמות כדי לזכותו במצות הכנסת אורחים שיאכילום וישקום ואף על פי שמלאכים המה מ"מ אחרי שהלבישם ה' גשמות וודאי עשה זה ה' על שראה שאברהם מצטער שאין אורחים באים ואין בידו מצות הצדקה ע"כ הביא ה' המלאכים בדמות אנשים ועל כן נתן לפניהם לאכול כי חשב שהגשמות אשר נתלבשו בו לפי שעה וודאי יאכל, וזה מדקדק מן לשון כי על כן עברתם וגומר כי וודאי לכך עברו עליו כדי שיאכילום ויהיה בידו מצות הכנסת אורחים ויהיה על כן דהכא כפשוטו ממש ודלא כפירוש רש"י, וגבריאל שבא להפוך את סדום רצה לילך מיד לעשות שליחתו על כן אמר אליו אל נא תעבור, אבל מיכאל ורפאל עדיין לא עשו שליחתן, ואמר נא לשין בקשה כדי לקיים גם בו מצות הכנסת אורחים כי יותר האור עושה עם הבעל בית ממה שהבעל בית עושה עם האורח, ואמר יוקח מעט מים כי שמא ערבים הם אף שאברהם לא חשדם כי ידע האמת שמלאכים המה אך הרואים הסוברים שאנשים המה יאמרו שאין אברהם מקפיד על כניסת ע"ז לביתו ומ"מ אמר יוקח מעט מים על ידי אחרים לפי סברתם אבל לא ע"י אברהם שידע האמת, וממה שאמר ואקחה פת לחם ולא אמר ואתנה פת לחם הורה בזה שכל נותן צדקה יותר הוא לוקח ממה שהוא נותן כמו שיתבאר בע"ה לקמן על פסוק ויקחו לי תרומה, אבל מ"מ חשב לקבל שכר על המהירות והזריזות בדבר שנאמר מהרי שלש סאים קמח וכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכתיב וימהר לעשות אותו, כי דווקא על המהירות יקבלו שכר כמ"ש נתן תתן לו וגומר ר"ל על הנתינה אין אני קובע לך ברכה כי דבר זה מתחייב בעצמו מן טבע העניין שגם נתן עכשיו אז תתן גם להבא כי השפע היורד מלמעלה אינו פוסק לעולם כל זמן שימצא למטה כלים ריקים המוכנים לקבל השפע כדרך שנאמר בהפטרת פרשת זו כלים ריקים אל תמעיטי שכל זמן שהיו ממציאים כלים ריקים ירד השפע וכאשר לא היה עוד כלי ויעמוד השמן כך כל אדם המחסר משלו ונותן לעניים אז ימצא השפע מקום ריק וחסר לירד בו, ואם לא יציק האדם על כלים ריקים ר"ל לעניים והוא מלא כל טוב אז גורם שיפסוק השפע האלהי וממילא כל נכסיו יהיו הלוך וחסור, לכך אם נתן אז תתן גם להבא, אך עיקר אזהרתי לך ואל ירע עינך בתתך לו ר"ל תתן לו בעין טובה כזריז וחרד לדבר ובדברים טובים וניחומים דהיינו דוגמת המהירות כי בגלל הדיבור הזה יברכך ה' כי על הזירוז והדיבור תקבל שכר לכך הזכיר המהירות כאן בשלשתן כי על המהירות והזריזות יקבל שכר ולא על הנתינה ועוד כי לא משלו הוא נותן כי אם משל הקב"ה לו ית' הכסף, ומ"ש כי ידעתי למען יצוה בניו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם וגומר היינו לפי שבצדקה מותר לנסות וראיה ממעשר ועל כן מותר לאברהם לומר לבניו שמרו צדקה למען הביא וגומר כי השפע יורד וודאי ואינו