שפתי דעת שפח

שעיקר טעם ההיתר לנח היה על שעסק בתור' ונכנס בגדר האדם והדבר הנאכל ישוב להיות כמו האוכל ותקנה הבהמה שלמות גדול באכילתה הרחבנו הסיפור מזה למעלה פרשת שמיני בפסוק זאת החיה אשר תאכלו וכבר ידעת שבהמה דקה נאותה למזג של אדם ואינה בכלל הזוללות כמו בהמה גסה כי כן גם יצחק הקפיד על זה באמרו לך נא אל הצאן לפיכך הזכיר בבקר הרג כאלו הרגם כ"א נאותים למזגו ונאכל בתורת זוללות ומה שמסק וה"מ באתרא דלא תבעי היינו כשאין החכמים תובעים דרכי התשובה מן הבריות יש לחשדם כאלו הם מתירן הזוללות, אבל באתרא דתבעי התשובה לית לן בה כי יאמרו מאחר שאוסר כן לרבים אולי הוא בעצמו אינו יכול לעשות כן כי בלא זה התורה מתשת כחו שנאמר דברי חכמים כדרבונות להורות ההפך לאחרים וכמשמרות קרי בה בסי"ן ובימ"ן בסי"ן וכמסמרות במסמר זה שתולין בו כל דבר כך דברי חכמים כל העולם תולין את עצמם בהם מה שרואין בו כן עושים לפיכך צריכין להיות משמרות שמוציא שפתיו ישמור ויעשה הוא תחלה מה שמצוה לאחרים שלא יבא לידי חילול השם חוץ מן דברי הצומות אע"פ שמצוה לאחרים לעשותן מ"מ הוא אינו רשאי להרבות בצומות ועל המרבה אמרו כלבא ליכול שירותי' לפי שממעט על ידם בתלמוד תורה ועוד שכבר התורה מתשת כחם וזה"ש ויותר מהמה בני הזהר ומלת הזהר מדבר בדברים המתישין כח החומר כדי שיהי' מזהיר כזוהר הרקיע ובענין זהרות זה אמר אע"פ שאמרתי כמסמרות וכמשמרות מ"מ בענין זהירות החומר הם אינן צריכין לעשות כמו שמצווים לאחרים, לפי שהם עוסקים בתלמוד תורה כן ע"י עשות ספרים הרבה הן ונהג הרבה התורה שמלמדים בדבור פיהם הוא יגיעת בשר מיגעים החומר כי על כן נקראת התורה תושיה שמתשת כח החומר וזה"ש אבל באתרא דתבעי לית לן בה וק"ל, רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין עיקר חילול השם מגיע מן התפלין כי מי יודע שהולך בלא תורה כי שמא הוא מהרהר בדברי תורה, והתפלין נקראו אות ועל כן נקרא הקב"ה צבאות צבא שיש ני בתוכם אות כמו שד' על התפלין של ראש פסיק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ור"י דרש מה שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות פרש"י באזני אמר לי והלשון מגומגם לפירושו אלא ונגלה באזני שהנבואה באה באזני הנביא ולא אמרו לו רק שם ה' צבא ת ומכאן הבין הנביא שנרמז לו שיש איזו עון הנוגע בכבוד ה' צבאות ואיזהו הוי אמר זה תפלין כי ה' היינו מה שנאמר כי שם ה' נקרא עליך, צבאות על שם צבא שים לי בהם אות ודווקא שם של ה' צבאות אמר להם אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון והיינו על מצות תפלין שאין החכמים נזהרים בהם ומהם ילמדו אחר ם לעשות כמותן, רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחבריו בושים משמועתו כגון שאמרו שרא ליה מרא לפלניא דקדק זה מדקאמר בלשון שלילה אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון, ש"מ שמדבר כמו שחבריו אומרים ה' יכפר בעדו על מה שעשה על כן כנגד דברי חבריו האומרים תמיד עליו ה' יכפר בעדו אמר הכתוב אם יכופר ר"ל אם יהיו כדבריהם אלא לא יכופר להם עד יום המיתה וכ"א מוסיף על חבירו כי דברי רב שאמר כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא כו' זה מבואר מן פשט המקרא והנה הרג בקר ושחוט צאן ובזה הכל מודים שהפסוק מדבר מזה אך רבי יוחנן הוסיף לומר מדקאמר ה' צבאות ש"מ שיש כאן רמז עוד לדבר אחר שנקרא חילול השם והוא כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין כל מטעם זה נגלה אלי ה' צבאות רמז לתורה ולתפלין, תורה שנתנו לכ"ו דורות במנין ה' שם של ד', צבאות צבא שיש לי בהן אות והיינו תפלין אע"פ שיש עוד דברים שנקראו אות מכ"מ מדנקט תורה שבימין שמע מינה שאות זה מדבר בתפלין שבשמאל שכן נזכרו יחד בפסוק נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו כדמסיק בברכות פרק א', ורב יצחק בר אבדימי הוסיף כל שחבריו בושים משמועתו ודייק מדכתיב אם יכופר והנ"ל סתם שלא כופר כו' אלא נקט לשון אם כלפי דברי חבריו, האומרים שרי ליה מאריה לפלניא ורוח