שפתי דעת שפה

בילקוט דיואל פסוק זה וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כו' כי גדול יום ה' ונורא מאוד זה יום כפור שנקרא יום גדול ונורא ובו מתכפר על לא תעשה, ועל זה אמר תודיענו אורח חיים שבע שמחות את פניך רצה לומר ביום שאני שבע לא שביעה של אכילה אלא שביעה את פניך לבא לראות פני השכינה כי בזאת יבא אהרן אל הקודש, והדורש צפה ליסורין דורש פסוק תודיענו אורח חיים של מחילה על מי שעבר על כריתות ומיתת בית דין שתשובה ויום כפור תולין ויסורין מכפרים ומה שאמר צפה ליסורין מפרש שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע על שם כי שבע יפול צדיק וקם וכן מסיק שם בסוף המדרש שדרש אל תקרי שובע אלא שבע כו' ונקט שמחות על שם ושמחים ביסורין, והדורש צפה לתורה כו' סובר שבקש כפרה שעל חילול השם שלא יכופר העון עד תמותון וכבר אמרנו שהתורה עומדת במקום מיתה כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל כי הממית עצמו על דברי תורה נחשב לו כמיתה ממש ע"ד אם ימית יחיה כי מטעם זה חשב משה להפטר מן המיתה ממש על ידי שהמית עצמו על דברי תורה ורז"ל אמרו שמשה מסר נפשו על התורה שכן כל ימי היותו בהר לחם לא אכל ומים לא שתה ולפיכך נקראת התורה על שמו, ואולי מטעם זה הגיד לנו הכתוב שהיה בן מאה ועשרים שנה כנגד ג' פעמים ארבעים יום שהיה בהר בלא אכילה ושתיה נמצא שק"ך יום מסר נפשו על התורה לפיכך חיה ק"ך שנים כי התורה חיים היא למחזיקים בה וחשב משה שגם משם והלאה יהיה פטור מן המיתה על ידי שיעסוק בתורה על כן סתם ה' מעיינות החכמה כדי שלא יפטור עצמו מן המות הממרק עון חילול השם כדי ללמוד לדורות שעון חילול השם אינו מתמרק כי אם ע"י מיתה ובעל מדרש זה שהזכרנו סובר שעכ"פ יכופר העין על ידי תורה ודורש תודיעני אורח חיים רצה לומר שיש תקוה שישאר בחיים ע"י שובע שמחות ר"ל על ידי התורה הכלולה במספר שבע כדמסיק בסוף המדרש הנ"ל שובע שמחות שובע אלו תורה נביאים כתובים משנה תוספתא תלמוד אגדה, ועל כולם מסיים נעימות בימינך נצח כי התשובה התלויה בימין ה' הוא נצח עם כל אחד ואחד, וזה באור המאמר עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מיד נתכפר שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם לאלתר משמע, ופסוק זה בווד"י במצות עש' מדנקט ארפא כי לשון רפואה שייך דווקא באבר הנפגם כי רמ"ח אברים הם כנגד רמ"ח מצות עשה כמבואר למעלה על כן שייך בו לשון רפואה אבל עם עבר על לא תעשה שפגם יום אחד מן ימות השנה כי שס"ה מצות לא תעשה הם כנגד שס"ה ימות החמה על כן לתקן גם כן היום שפגם ע"י שיקדש היום הקדוש הגדול והנורא ההוא שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' כי ביום רצה לומר לפי שפגם איזו יום מן ימות השנה על כן צריך לתקן כנגדו ביום מיוחד ונקט לטהר אתכם הוסיף בלא תעשה לשין טהרה מכלל שעל ידי העבירה היה גורם טומאה לנפשו וזה אינו שייך כי אם בעובר על מצות לא תעשה כי העושה דבר אשר לא יעשה הרי בקום ועשה הוא מטמא את נפשו, אבל העובר על מ"ע אינו כי אם בשב ואל תעשה אינו מוסיף טומאה לנפשו כי אינו מפסיד רק הקדושה שהיה מקדש עצמו ע"י המצוה אלא נשאר במעמדו הראשין והפסיד תוספת הקדושה אבל העושה מעשה אשר לא יעשה מטמא נפשו לכך נאמר לטהר אתכם ולפי שאין יום כפור מכפר כי אם לשבים על כן אמר לפני ה' תטהרו רצה לומר אתם מעצמכם תטהרו לפני בא יום ה' וכדאמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם שמע מניה שתרווייהו צריכי ואמר מכל חטאתיכם משמע גם כן שמדבר בעשה חטא בפועל כי בכ"מ שנאמר בפרשת ויקרא נפש כי תחטא כתיב שם ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ש"מ שמדבר בעבר על לא תעשה, עבר על כריתות ומיתת בית דין אין לי די בעינוי יום כפור אלא צריך ליסורין העומדים לו במקום מיתה ממש שנאמר ופקדתי בשבט פשעם זה מדבר בפושע בנפשו כי ידע שבנפשו הוא ועבר ודינן של פושעים שיהיו נשמדים יחד