שפתי דעת שפג

ואולי רצה לפרש דבריו שאמר לא אוכל לצאת ולבא בדבר הלכה וחשב משה אולי יטעו בדבריו ויחשבו דבריו כפשטן שתש כחו ואינו יכול לצאת ולבא כלל על כן הלך לפניהם בזריזות להראות להם כי ככחו אז כן עתה ואם כן מהו שאמר לא אוכל לצאת ולבא אלא ודאי פירושו בדבר הלכה אך מאחר שאמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וקשה למאי נ"מ אמר זה ורז"ל אמרו היום נולדתי והיום אמות ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, ולפי זה יתכן לפרש שרצה להראות שכל ימיו לא היה בו חטא אחר כי אם חטא מי מריבה וזולת חטא זה לא היה בו שום חטא ועון לא במצות עשה ולא במצות לא תעשה על דרך שאמרו רז"ל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים ארפא משובותיכם עבר אדם על מצות לא חעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום כפור מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר ותדע כי במצות עשה הזכיר לשון רפואה ארפא משובותיכם לפי שאמרו רז"ל שיש רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ושכ"ה מצות נא תעשה כמנין ימות החמה, נמצא שהעובר על מצות עשה פגם אבר אחד מן רמ"ח אבריו ואם עבר כל רמ"ח מ"ע הרי כאילו המית כל אבריו ואז בחייו נקרא רשע מת וחלל שנ' כל ימי רשע הוא מתחולל מלה מורכבת מת חלל כמו שלמדו מן פסוק ואתה חלל רשע אמנם העובר על עשה אחת או מקצתם הרי הוא פוגם איזו אבר ונעשה חולה וצריך רפואה ומיד אחר הרפואה הוא חוזר לברייתו כך העושה תשובה על מצות עשה שעבר מיד נתרפא על כן הזכיר בו הפסוק לשון רפואה, אבל העובר על מצות לא תעשה אשר מספרם כנגד ימות השנה הרי פגם יום אחד מן ימות השנה וע"כ אין די בתשובה לבד וצריך לתקן כנגדו יום אחד בשנה ביתר שאת ועז בתשובה לתקן את היום שקלקל, כמ"ש כי ביום הזה יכפר ר"ל היום כפרה על היום שקלקל לפיכך הראה משה לישראל שכל רמ"ח אבריו אין כושל בהם כי לא נפגם שום אבר ע"י איזו חטא לפיכך וילך משה ר"ל הלך לפניהם בזריזות כהדין עולמתא ואמר להם ראו ככחי אז כן עתה כי כל אברי חזקים אף בריאים לא נס ליחם וזה מופת חותך שנא פגם שום אבר מכל רמ"ח אבריו לפי שלא עבר על שום מצות עשה ומצינו דוגמא לזה שהעון גורם חולשת אבר מיוחד כההיא שאמרו שדרה של אדם נעשה כנחש והוא דלא כרע במודים כך היא המידה בכל רמ"ח אברים ואל אלהים ה' הוא יודע לכוין כל אבר פרטי כנגד מצוה אחת מן רמ"ח מצות, ואח"כ אמר לישראל בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ללמדם שהקב"ה ממלא שנותיו מיום ליום ואינו חסר אפי' יום א' בשנה זה מופת שלא עבר על שום מצות לא תעשה ולא פגם שום יום מכל ימות השנה ועל כן היה חי כל ימות השנה במלואו שס"ה ימים לפי שקיים כל שס"ה לאוין, ואם כן לא נשאר בידו שום חטא כי אם חטא מי מריבה שהיה נחשב לחילול השם כמו שכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וחילול השם אין לו כפרה כ"א במיתה כמו שלמדו מן פסו' אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון ומשה היה כל ימיו עוסק בתור' לא פסק פומיה מגרסא על כן לא היה אפשרי לו לבא לידי מיתה כמ"ש אצל דוד שהיה עוסק בתורה כל יומא דשבתא ולא יכול ליה מ"ה כו', כך משה כל זמן שהיה לו כח לצאת ולבא בדבר הלכה לא היה יכול לבא לידי מיתה, מה עשה הקב"ה סתם ממנו מעינות החכמה ואז פסק מן התורה ואז קרבו ימיו למות זה"ש לא אוכל לצאת ולבא בדבר הלכה והגיד להם זה להורות להם שאין בו שום עון אחר כי אם מי מריבה שהרי בעבורו הוצרך הקב"ה לסתום ממנו מעינות החכמה כי לא יכופר העון ההוא עד תמותון כמ"ש הן קרבו ימיך למות ר"ל מה שאמרת והן בני ישראל לא יאמינו לי אותו הן קירב מיתתך לפי ששם קראם בנים לא אמון בם ומסיק במדרש אמר הקב"ה אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי אם כן אותו הן גרם קירוב מיתתו וחשב משה לתקן מה שחטא בלשון הן ואמר הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' וזה''ש וה' אמר