שפתי דעת שפ

שמא מחמת טרדת שבה לא תדקדק ותאכל דבר איסור בהעלם שוגג, והוא נידון גם על כשוגג אחר שהוא גרם לה לחטוא בשוגג, ועל זה אמר הנסתרות לה' אלהינו, לדברי רב ושמואל מדבר במכה רעהו בסתר שאין לו עליו דין בב"ד של מטה ומ"מ לא ינקה בב''ד של מעלה, ולר' ינאי ור' שילא רמז לשני עניני הסתר והעלם בהזכירו בדבריהם והאומר השולח לאשתו בשר שאינו מנוקר מן חלב וגידין ירמוז מאחר שבפסוק זה יש זכרון יום הדין של ראש השנה והבינונים תלוין אם יעשו תשובה בין ר"ה לי"כ והנותן הדין על מעשיו היינו אם לא יעשה התשובה שעיקר במיעוט חלבו ודמו ותיקון גיד ברזל טרפו על ידי דברי הצומות וזעקתם על כן נשא המשל על מי כשולח לאשתו בשר שאינו מניקה מן חלב ודם וגידין ואינו מקפיד על איסורם מצד שאינן כי אם למזבח ולא לאכילה זה מורה גם על שאינו נזהר בעצמו לתקן ע"י הצומות החטא ע"י מיעוט חלבו ודמו לדעתו אין שום רע נמשך מן חלבו ודמו והמופת על זה מה שאינו מקפיד על ניקורם בבהמות על כן יתן הדין וק"ל ואחר שהזכיר בפסוק הנסתרות לה' אלהינו שעל כל נעלם יביא במשפט יושב על כסא הזכיר מיד פרשת התשובה שמצלת מן המשפט הבינונים התלוין ועומדין עד יום כפור והזכיר שני מיני תשובה הן התשובה הנעשית מיראת העונש המגיע עד ה' עד ולא עד בכלל הן התשובה שנעשית מאהבה המגעת אל ה' ממש ויש עוד הפרש ביניהם הנזכר בתחלת הפרשה כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך וקאי על מה שאמר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו כי בזמן שתכנס בברית ה' מאהבה בלא אימת היסורין אז לא תצטרך לזכות אבות אלא כאשר דבר לך עניו נאמר אל ההרים לא אכל זה שלא אכל בזכות אבותיו ובאלתו היינו מיראת היסורין אז תצטרך נלכות אבות ועל זה אמר כאשר נשבע לאבותיך, ובהצעה זו מיושב מה שקשה בפרשה זו מתחלת אמר והטיבך והרבך מאבותיך יותר מהם ואח"כ אמר לשוש עליך כאשר שש על אבותיך משמע שוה להם אלא מ"ם מאבותיך אינה מ"ם היתרון הלא ג"כ הנמשך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה כי לולא שזכות אבותם מסייעתן לא היו ראוין לרבוי הטובה הבאה אחר התשובה הנעשים על צד ההכרח מאימת יסורין או מוכיחין המזכירים האלות

מאמר (שמב) באור פרשת והיה כי יבואו עליך כו'

וזה באור הפרשה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה כי הקללות הבאה אחר הברכה קבה ביותר מאלו באה על מי שלא היה בכלל ברכה ורוצה שלום בעונם כי נפל משמים ארץ על כן גדלה רעתו ואז והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' ולא עד בכלל כי תשובה זו היא מיראת העונש כמבואר בכלי יקר פרשת וילך ושב ה' אלהיך וגומר עד והטיבך והרבך מאבותיך כרוב טובה זו תקבל בזכות אבותיך אבל לא בצדקתך מאחר שלא נתעוררת אל התשובה מעצמך מ"מ הקב''ה יגמור על ידך להעתיקך מן מדת היראה אל מדת האהבה כי מתוך שנא לשמה בא לשמה זה"ש ומל ה' אלהיך את לבבך כי לפי פשוטו קשה מילה זו למה לי הלא כבר שב אל ה' ומה יש לו עוד צדקה לזעוק אל פני המלך ה' צבאות, אלא לפי שהתשובה שהזכיר כבר אינה במילואה וטובה אחר שכב מיראת הקללות אשר עלו על צואריו על כן אמר שמ"מ יש בה תועלת שמתוך שלא לשמה שלא שבת כי אם עד ה' ונא עד בכלל, אחר כך המול ימול ה' את לבנך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך שתהיה עובד ה' מאהבה ומאז אין צורך באלות הגרים שיכריחו אותך על התשובה, ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויבך ואתה תשוב מאי ואתה תשוב מאי ואתה תשוב דקאמר אלא שרצה לומר לפי שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטח כלל וסד"א שעדיין יש צורך באלות אם תטה מני אורח הישר על זה אמר שגם על זה אין צורך בהם כי מאחר שהיית עובד ה' מאהבה אז