שפתי דעת שעט

מסיים הנסתרות לה' אלהינו כי מיד כאשר לבבו פונה מעם ה' נידון בב"ד של מעלה, ואם תקשה אם כל הפרשה מדברת בע"ז שבלב היחיד הלא כבר אמר והבדילו ה' לרעה שהוא אבדו רשע בעונו ימות וכל ישראל נקיים אחרי שהוכיחוהו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם אם כן מהו שאמר וראו את מכות הארץ י"ל לצדדין קתני מן וראו את מכת הארץ מדבר ברבים וכן פרש"י וקאי על מה שנאמר למטה על אשר עזבו וגומר לשון רבים וק"ל מאמר (שמא) בגמרא מאי על כל הנעלם

ויתכן לפרש פסוק זה ע"ד שנאמר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ומסיק במסכת חגיגה פרק א' מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס בה מאי אם טוב ואם רע א"ר ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא כו' דבי ר' שילא אמרו זה הנותן צדקה לאשה בסתר, רב אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מנוקר בערבי שבתות באור דבריהם שרב מפרש על כל נעלם ברעה אשר אדם עושה לחברו בסתר ומסתיר רעתו והוא שהורג כינה בפניו כדי שיראו רבים איך הוא בזוי בעיניו ואינו נחשב לכלום ועי"ז חבירו נמאס בעיני הברית כשרואין בזה מקיל כל כך בכבודו ואינו חס עליו ויבז לו בעיניו עד שהורג כינה בפניו כי על פשוטו קשה למה קרא דבר זה על כל נעלם הלא תגלה רעתו בקהל אלא העלמה זו שמכה רעהו בסתר וממאיסו בעיני הבריות בדבר שאינו יכול להוציא ממנו בדיינין עלבונו, ושמואל סבור שאין פסוק זה מדבר כל כך סתום כי לא מצינו לו דוגמא בכל התורה שעל ידי הריגת כינה כסתה כלימה פניו אלא הפסוק מדבר ברק בפני חברו וע"י זה נמאס בה בעיני הבריות לגמד סתום זה מן המפורש במקום אחר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכנס ש"מ שעל ידי הרקיקה יכלם וגם זה מעין מכה רעהו בסתר ואח"כ מקשה על פירוש זה מאי אם טוב ואם רע אין הקושיא למה יביאו במשפט על מעשה טוב שעשה דאם כן למה נקט אם רע בקושיא הל"ל מאי אם טוב, אלא עיקר קושייתו על דברי רב ושמואל מדלא קאמר בין טוב בין רע ש"מ שהכי פירושו שהקב"ה דן אותו על איזו דבר נעלם שעשה אם הדבר ההוא שעשה טוב עשה בעמיו או רע עשה וזה לא יתכן בהורג כינה או רק בפניו כי אין כאן שום טובה, על כן א"ר ינאי שכל הפסוק מדבר בנותן צדקה לעני בפרהסיא שיש לצדד בדבר אם הוא נקרא מעשה טוב שהרי נתן צדקה או מאחר שביישו בפרהסיא כל צדקותיו אשר עשה לא יזכרו לו לטובה כי יצא שכרו בהפסדו וזה"ש כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם רצה לומר על דבר שהיה לו לעשוקו בהעלם והסתר כי מתן בסתר יכפה אף והוא נתן לו בגלוי על כן בא במעשה זה בדין אם יקרא טוב או רע, דבי רבי שילא מפרש גם כן הפסוק בזה הענין אך שקשה לו לומר שעל כל נעלם מדבר בדבר שהיה לו להעלימו ולא העלימו כי על כל נעלם משמע שנעלם הוא עצם החטא על כן פירש אפכא שמדבר בנותן צדקה לאשה בצנעה בהעלם וזה שאמר על כל נעלם רצה לומר שעשה דבר בהעלם שלא היה לו להעלימו מפני חשדא והיה לו ליתן לה בנלוי אמנם דרך הלואה שהוא דרך לבוד שלא לביישה ועל כן אמר שהקב"ה יושב על כסא דין להכריע אם יחשב לו לצדקה ומעשה טוב או רע יחשב לאיש ההוא, ורב חזר מדבריו הראשונים מחמת קושית מאי אם טוב אם רע ומפרש הפסוק בשולח לאשתו בערב שבת נשר שאינו מנוקר כי גם כאן יש צד טוב שכבד בשבת ויש צד רע שמכשילה באכילת חיסור בהעלם שוגג כי האיסור נעלם מעיני אשתו ובא להוסיף על דברי ר' ינאי ור' שילא כי בדבריהם יש ודאי צד רע ופשיטא שלא יחשב לו רע לטוב אלא אפילו שולח בשר שאינו מחותך שאין הרעה וודאית כי הוא חושב שאשתו ודאי תרגיש בדבר ותנקרו מ"מ היה לו לדקדק