שפתי דעת לז

פרשת בראשית ע"כ מסיק ברבתי פרשת קדושים

מאמר (כט) מדרש על אדם הראשין בפרשה ערלה

דרש רבי יהודא בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על ציוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים כו', וק' אדם הראשון מאן דכר שמיה אלא כדאמרן שחטאו בעץ הגפן גרם לו דנמשכ' ערלתו וע"כ נצטוו בניו בהסרת ערלה דגפן ואגבו ערלת כל אילנות וזה פירוש נכון וברור, ולכך אמר אין עץ האמור כאן אלא גפן כי מאחר שכל עיקר דין הערלה נמשך מן משיכת ערלתו של אדם הראשין הנמשך מן אכילת עץ הדעת למ"ד גפן היה על כן אין עץ זה אלא גפן כו' ואגבו נוהג דין ערלה בכולם על כן נגלה יי' אליו באלוני ממרא מקום שהיו שם אשכול ענבים וזהו לדברי רבי יהודא שדרש ממרא שם מקום, אבל דעת רבי נחמיא שממרא שם אדם ונגלה אליו במקום אילנות שלו כאמור, ומה שבקש עצה משלש אוהביו, יתכן לפרש שאברהם ידע בנבואה שהמילה צריכא רפואה מן חום גדול של גיהנם כדמסיק ברבתי א"ר ינאי ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם על יושביו לשעה קלה כו' ודרש על מה שנאמר כחום היום וגומר והיה אברהם מתירא מן אש של גיהנם שלא חזיקו, אע"פ שעל כל פנים לא היה שואל עצה אם לעשות רצון בוראו או לא כי וודאי במצותיו חפץ מאוד אך לפי שידע שסופו להצטרך לחום היום ואולי בעת ההיא ימצא לו מידת הדין מקום לקטרג עליו כי אז יתבקר פנקסו והיה מצטער בינו לבין עצמו שלא יוזק מן חום של גיהנם וענר ואשכול היו מסופקין על מה הוא מצער כי ענר חשב שלכך הוא מצטער לפי שהדם הוא מזון כל האיברים ועל ידי המילה הוא ממעט הדמים והרי הוא גוזל מזון אבריו וגורם רעב פנימי וחולשה כי כל רעב הכל חולים אצלו על כן אמר לו ענר אתה בן מאה שנה והזקנים בלאו הכי אין דמיהם בם כי מטעם זה אין דרך הזקנים להקיז דם כי דמיהם מועטים, ואם כן למה אתה מצער עצמך במילה זו, אשכול היה חושב שלכך אברהם מצער לפי שהוא שרוי בין שונאים רבים ועל ידי שיחלש כחו במילה יוכלו לו שונאיו כדאיתא במעשה של ר' ראובן בן אצטרובל כשבקשה מלכות הרשעה לבטל מישראל המילה אמר מי שיש לו שונא רוצה שיהיה גבור או חלוש א"ל חלוש אמר אם כן ימולו כי הם חלשים בעבור כריתת הערלה, ואולי מטעם זה המשיל הערלה לערלת הגפן וק"ל, על כן אמר לו אשכול מה אתה הולך ומסייף עצמך בין שונאיך, אמר ממרא אם דאגתך על חום היום שתצטרך אליו שלא יזיקך, האלהים אשר הצילך מן כבשן האש הוא יצילך גם מן חום היום, ואם דאגתך על הרעב שאתה גוזל מזון אבריך, האלהים אשר הצילך מן הרעבון היא יציל גם אבריך מן רעב פנימי ויעלה לך ארוכה ממכותיך, ואם דאגתך שלא תפול ביד שונאיך האלהים אשר הצילך מיד המלכים הוא יצילך, וע"כ נגלו לו שלשה מלאכים מיכאל גבריאל רפאל, גבריאל בא להפוך את סדום באש ואגב זה בא כמזכיר לו הצלתו מן כבשן האש כדרך שהציל לחנניא מישאל ועזריה כך הציל את אברהם והוא יצילהו גם מן חום היום אשר יצא מנרתיקו בעת ההיא שנא' והוא יושב פתח האהל כחום היום, מיכאל שבא לבשר את שרה אגב זה בא להזכירו הצלתו מן המלכים שכן מסיק בילקוט ויבא הפליט זה מיכאל כו' ונקרא פליט כי הוא המליטו מיד המלכים שכן גם לעתיד נאמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך ר"ל להצילם מן המלחמות רפאל בא לרפאותו מן מיעוט הדמים הגורם רעב איבריו כי פת במלח שחרית מציל מן שיתין רהיטי רהיט וזהו בעצם ענין הרפואה מן מיעוט הדמים, וברבתי בפרשה זו מסיק ותתן לי מגן ישעך זה אברהם וימינך תסעדני בכבשן האש וברעבון ובמלאכים כו' ומה ענין שלשתן לכאן, ולהנחתנו אתי שפיר, ומה שהקרה ה' לידו המלאכים שבאו בדמות אנשים דווקא, היינו כדי שיקיים מצות הכנסת אורחים ועל ידי מצוה זו יזכה לשלשה דברים א' שניצול מן חום היום של גיהנם שיצא לפי שעה כי הצדקה מצלת מדינה של גהנם