שפתי דעת שעד

לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ר"ה, זהו שאמר בכסא כי על ידי שתוקעין בשופר כל חודש אלול נכסה ממנו אימתי יום הדין, ואם תאמר הלא מסתמא ביום הדין ילבשו שחורים ויתעטפו שחורים ואם כן בזה יכיר השטן כי היום ר"ה ויום הדין ומה הועילו חכמים בתקנתן אינו כן אלא ליום חגינו כמו שבחגים כתיב ושמחת בחגיך כך ישראל לובשין לבנים ושמחין בראש השנה כו' ואם תאמר למה ישראל לובשין לבנים בראש השנה אם בשביל שלא ירגיש השטן שהיום יום הדין לא ילבשו שחורין ולא ילבשו גם לבנים וילכו במלבושי חול כמנהגם ואז ביותר לא ירגיש השטן כלום, אלא ודאי שלכך שמחין בראש השנה לפי שכם בטוחים שיעשה להם הקב"ה נס, ואם כן צריכין אנו לידע במה ישראל בטוחים שיעשה להם נס, על זה אמר כי חק לישראל הוא ר"ל כבר שמוה לחוק בישראל נעשות לכם נסים ביום זה כאשר עשה בד רות ראשונים כדאיתא במסכת ר"ה פרק א' בר"ה נפקדה שרה ורחל וחנה כו' ומייתי לה מקראי, בר"ה יצא יוסף מבית האסורים כו' בר"ה בטלה כעבודה מאבותינו, וכל אלו נעש' בדרך נס זהו שאמר כאן עדות ביהוסף שמו וגו' הסירותי מסבל שכמו וגו' ר"ל ענין של יוסף יתן עדות ה' נאמנה שיום זה של רחש השנה חק לישראל הוא מימים ימימה שיעשה להם נסים כמו שעשה ליוסף וכי תימא שלא סגי בעד אחד על כן אמר שהרי נתוספה לו ה' וקראו יהוסף כי הוא א' מן חמשה נסים שנעשו לאבותינו בראש השנה דהיינו שרה רחל חנה פקידת יוסף מבית האסורים וביטול העבודה מאבותנו הרי חמשה אלו יתנו עדיהן ויצדקו ויאמרו אמת שיום זה מלומד בנסים ועל זה סומכין לדורי דורות, כי חק לישראל הוא שנקרא על שם כי שרית עם אלהים והוא סמאל שרו של עשו שלא יכול לו כך לדורות חק לישראל שלא יוכל להם בר"ה כי הם מערבבין אותו בשופר, אמנם מ"ד שני סובר שטעם השופר הוא לזכר שאנו ממליכים אותו יתברך בכל שנה ומחדשים המנורה, כדרך כנאמר ותקעתם בשופרות ואמרתם יחי המלך ש"מ שהיו רגילין לתקוע בכל התחדשות מלוכה ועל כן מסר ה' ליד ישראל קביעות ר"ה כי הדבר תלוי בממליכים מתי שירצו המה כי מלכותא דרקיע עשה הקדוש ברוך הוא דוגמת מלכות דארעא ובזה ישראל נוצחים את האומות ודרש פסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ואיפכא הוה ליה למימר היש לו לאלהים אומה קרובה אליו כאומות ישראל, אלא כך פירושו אלהים היינו מדת הדין ורצה לומר אלהים דהיינו יום הדין בכל שנה קרובים חליו שכל זמן שישראל קובעים יום הדין וקוראים אל אלהים שיבא וישב על כסא דין הוא בא ודן ש"מ שקריאת יום הדין תלוי בישראל וקאי על מה שנ' למעלה מפסוק זה כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז"ל פרק כלל גדול איזו חכמה ובינה שהוא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות ועל זה אמר אשר ישמעון את החקים האלה רצה לומר שישמעו כי חק לישראל הוא לקבוע עתים ולעשות חק וזמן ליום הדין ואמרו רק עם חכם וגו' ועל זה אמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כדרך שנתבאר ולו אלהים לו דייקא ר"ל לו מסר הדין שקרא אלהים ורצה לומר נו מסר קביעות זמן אל הדין, וקרובים אליו כדאמרן וזהו באור הפסוק למ"ד זה תקעו בחודש שופר הורה שקביעות החודש תלוי בראית הלבנה בחדושה אף אם נראית למעלה ברקיע מכל מקום אם עדיין לא נראית למטה בארץ אין מקדשין אותה וסובר שטעם השופר לחדש המלוכה ביום זה שנברא בו אדם הראשון ובו ביום אלהים ישב על כסא קדשו והיה דן את אדם הראשון ויצא בדימוס, וכן נאמר במזמור מ"ז עלה אלהים בתרועה וסמך ליה אלהים ישב על כסא קדשו לכך חמר תקעו בחודש שופר כדי לחדש המלוכה בכל שנה תקעו בשופר לפני המלך ה' צבאות ומטעם זה מסר הקביעות ביד ממליכין כדרך המנהג במלכותא דארעא שתלוי הדבר בממליכין, וזה שאמר בכסא רצה לומר דבר זה גורם שנתכסה ונעלם קביעת ר"ח מן בית דין שלמעלה אע"פ שקבעו