שפתי דעת שעה

בימה לדין מכ"מ שמא ימלכו לעברה, וזה שאמר ליום חננו ליום חג לא נאמר אלא ליום חגנו להורות שנקרא חגנו לפי שהוא מסר לנו לקובעו כי חק לישראל להם מסר חוק הקביעות ואז יהיה יום משפט לאלהי יעקב, ועדות ביהוסף שמו שזה היום ראשית ממלכתו על כל ברואיו כי בנוהג שבעולם שבוים שממליכין איזו מלך ישלח רצוצים חפשי מבית האסירים ושולחים עבדים לחירות זהו שאמר עדות ביהוסף שמו כי ביום זה הסירותי מסבל שכמו ושכם עבודת אבותינו במצרים הסיר גם כן ביום זה וזה לעדות וראיה שיום זה ראשית ממלכתו יתברך וזה גם כן טעם השופר ביום שממליכין מלך כי השופר סימן חירות ושופר של יובל יוכיח שנאמר וקראתם דרור בארץ, וזהו שאמרנו ששופר זה הוא לנו סימן חירות מן האומות לשלח אותנו חפשים כשלוח יוסף מן האסורים ובביטול העבודה מן אבותינו, ולשני כוונות אלו אתי שפיר מה שאמרו רז"ל כל השופרות כשרים חוץ משל פרה לפי שקרן אקרי שופר לא אקרי ולמה תלה הדבר בקריאת שופר, אלא לטעם ראשון שבא לערבב ה השטן שלא יביא אותנו לידי חטא כי יורד ומתעה עולה ומסטין הוא מצד שמביא החרדה וממה שמסיק ברבתי פרשת אמור שהשופר לשון שפרו מעשיכם ואם כן של פרה שאינו נקרא שיפר בטלה כוונה זו לכך הוא פסול מלבד מה שיתבאר שהפרה סוררה ומורה על קלקול המעשי' ואיך יורה על ההפך שפור המעשים על כן אינו נקרא שופר, ולטעם שני כדלקמן בדברי רבי נתן שדרש המליכהו עליך ואחר כך בקש מלפניו שיזכור לך בשופר של חירות כי ביום שממליכין מלך משלחים רציצים חפשים ולכך ממליכין אותו ביום זה כי בו נברא אדם הראשון ודומה כאלו היום נברא שמים וארץ אחרי שכולם לא נבראו כי אם בעבור האדם על כן ממליכין אותו יתברך ותוקעין לפניו בשופר על שם הפסוק ברוחו שמים שפרה לפיכך של פרה פסול שאינו נקרא שופר ובטלה כוונה זו שביום זה ברוחו שמים שפרה שענינו הבריאה: ויכול להיות שבפלוגתא זו פליגי מאמר (שלח) ברבתי פלוגתא על פסוק והנה איל אחר נאחז

ברבתי בפסוק והנה איל אחר וגו' א"ר יצחק כל ימות השנה נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות ובר"ה ניטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקב"ה ומוחל להם וסופם ליגאל בקרניו של איל שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערת תימן רבי לוי אמר לפי שראה אברהם אבינו את האיל נותש מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר אמר הקדוש ברוך הוא כך יהיו עתידין בניך להסתבך בגליות מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום וסופן ליגאל בקרניו של אי: שנ' וה' אלהים בשופר יתקע וקשה במאי קמפלגי אם לא בטעם הכופר כ' ת"ק סובר שהטעם לערבב השטן המקטרג על עונות ישראל זה"ש נאחזים בעבירות כו' ודרש מן פסוק והלך בסערת תימן זה היצר הרע והשטן כי תימן הוא השטן העומד על ימינו לשטנו וסערת כמרז"ל מתחלה דומה היצר הרע לחוט השערה כו' והליכת היצר הרע עי"ז שהשופר גורם חרדת התשובה כמ"ש אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, ור' לוי סובר שטעם השופר להמליכהו עלינו ואז הוא סימן חירות מן המלכיות זה"ש עתידין בניך להסתבך בגלות כו' ועל זה דרש גם הוא והלך בסערת תימן כי מתחלה יהיו נעתקין מן מלכות בבל למדי ומן מדי ליון ומן יון לאדום ואם כן עיקר חירות של שופר שלעתיד יהיה מן אדום שנקרא שעיר והיינו והלך בסערת תימן ע"ד שנאמר באדום וחתו גבוריך תימן, כי שניהם תלוין זה בזה, ועוד יש דעה שלישית שמסיק בילקוט פרשת וירא שאיל של יצחק לא יצא ממנו דבר לבטלה גידין של איל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו, קרנו של איל שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר ר"ל השופר הידוע קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו עתיד לתקוע בו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' נראין הדברים שמדרש זה סובר כשני הדיעות שהזכרנו כי שופר זה בא להזכיר