שפתי דעת לו

אשר כרתו משם בני ישראל, ולפי זה היה המקום ההוא מקום אשכלות הגפן על כן נגלה אליו ה' במקום ההוא להורות לו שני דברים אחד שמקום המילה מקום שעושה פירות באילנות, ב' טעם המילה שהוא להחליש כח החומר ועי"ז יתחזק כח השכל כנפן זה שעצו חלוש ופריו משובח כי כך הוא המיד' בכל המורכבים מן חומר וצורה שכל עוד שיהיה החומר חלוש תתחזק כח צורתו כי כן מצינו בדומם וצומח חי מדבר כי הדומם האבן והברזל חומרו חזק וצורתו נעדרת, נוסף עליו הצומח שחומרו חלוש וצורתו נכבדת, נוסף עליהם החי שחומרם, חלוש אבל צורתם נכבדת מן צורת הצומח, נוסף עליהם המדבר מן האדם שצורתו נכבדת וחומרו חלוש מן חומר שאר בעלי חיים, כי הוא צריך ביותר הגנה מן קור וחום ודוגמתם, ועל כן ישראל שצורתם נכבדת מצורת האומות חומרם חלוש וכן עץ הגפן כאמור

מאמר (כח) מדרש נאסרה ערלה בעין הגפן

וזהו שמסיק בפרקי רבי אליעזר ומביאו הילקוט פרש' לך לך וז"ל נאמרה ערלה באילן שנאמר וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם את ערלתו, אין העץ האמור כאן אלא עץ הגפן, אם אין כורתין את ערלתו כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופים ואינן טובים למראה, לאחר שכורתין אותו, פירות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח, כך אברהם אבינו עד שלא נימול הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח, ר"ל זה ישמעאל, וכשנימול הפרי שעשה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח זה יצחק כו', וקשה מנא ליה לומר כן אין עץ האמור כאן אלא גפן כו' ונראה שדקדק זה ממה שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל וגומר וקשה עץ מאכל למה נקט וכי ס"ד לומר שינהוג ערלה בעץ שאינו עץ מאכל, אלא שר"ל שמדבר בעץ שאין בו אלא המאכל לבד דהיינו הפרי שהוא צורתו, אבל חומר שלו דהיינו העץ אינו שוה לכלום כי חלוש הוא כמו שנאמר ביחזקאל ט"ו בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עצי הזמורה אשר היה ביער היוקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי הנה לאיש ניתן לאכלה ואת שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה וגומר, ונשא משל זה על ישראל שצורתם זה פרים חזקה מאוד וחומרם חלוש כחומר הגפן שפריו משובח וחומרו לא יצליח לכל דבר ובהפסד צורתו לא ישאר בו שום שלימות כך ישראל בהפסד צורתם פרי צדיק הרי חומרם חלוש מכל חומר האומות, וזהו טעם המילה להחליש כח החומר כדי שיתחזק ביותר הכח השכלי על כן רמזה לנו התורה שהמילה במקום שעושה פירות בג"ש דערלה ערלה מן אילנות, ומדקאמר שם כל עץ מאכל ש"מ שאין עץ האמור כאן אלא נץ הגפן שאין בו כי אם המאכל אבל עצו אינו שוה לכלום ובסיבה זו פריו משובח כך ערלה האמורה כאן מקום שעושה פירות כי אף על פי שמילה זו מחלשת כח החומר כחומר הגפן מ"מ המילה מחזקת כח השכל והצורה וגורמת שפריו משובח והיינו פרי מעשיו וכל חומר מוליד בדומה לו על כן הוליד את יצחק אחר המילה שהיה ראוי למזבח כיין הטוב, נמצא שמן ערלת הגפן אנו למידין שני דברים מקום המילה וטעם המילה על כן נגלה עליו ה' באלוני מקום ששמו ממרא הנקרא גם כן אשכול כי שם מקום מיוחד לאשכלות הגפן אשר משם אנו למידין מקום המילה וטעם המילה, וראיה לדבר שהמילה גורמת התחזקות השכל שהרי אחר המילה לא היה אברהם נרתע מפני השכינה אלא עומד או יושב שנאמר והוא יושב פתח האהל ר"ל לא נופל אלא עומד שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה' או יושב ובקש לעמוד כפירש"י, ועוד יש לפרש שנקט עץ גפן דווקא למ''ד עץ הדעת גפן היה והוא גרם לאדם הראשון להיות מושך בערלתו כי היה לו נטיה אל המשגל וזה טעם המילה למעט המשגל, על כן פרט לך הכתוב דין ערלה דווקא בעץ הגפן ואגבו נוהג דין ערלה בכל האילנות כי כולם יונקים מן עץ הדעת כדאיתא למעלה פרשת