שפתי דעת שסח

ודברים בלי נשמע קולו עדיין מכל מקום בהבאה זו שהביא דורון כאריס לאדון הרי זה כאלו הגיד בפירוש באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותנו לתת א כמו שכתוב אשר ה' אלהיך נותן לך כי ידיעה זו היא המכוון מן הבאת הבכורים, ולקח הכהן הטנא מידן והניחו לפני מזבח ה' להורות שקרבן יחשב לו כמוקטר על גבי מזבח ועל טנא זה אמר ברוך טנאך ומשטארתך רוצה לומר על ידי טנא זה תזכה בנשאר, וענית ואמרת לפני ה' אלהיך חרמי אבד אבי וגו' להורות כי נתינת הארץ להם היתה מתוך העוני של מצרים ולא מתוך טובה שהיתה כבר בידם ואז הגדל הטובה ביותר שמכל התלאות אשר עברו עלינו מן ארמי אובד אבי הלכנו מדחי אל דחי עד לפי שהיינו במצרים בצרה גדולה ומשם הוציאנו ה' אל ארץ זבת חלב ודבש ועל גודל החסד הזה עלינו להודות ביותר וחוב עלינו לזכור חסד אל מדי שנה בשנה כמ"ש ועתה הנה הבאתי וגו' ושמחת בכל הטוב כי שמחה שאחר עת צרה גדולה משאר שמחות על כן מקבל אני עלי לעבוד את ה' בשמחה שמחתי ושימחתי אחרים, השקיפה ממעון קדשך שהשמחה במעונו וברך את עמך ישראל, וכשם שהמעשר מהפך ההשקפה מרעה לטוב כך ע"י השופר הקב"ה עומד מן כסא דין ויושב על כסא רחמים לכך נאמר כאן שמעתי בקול ה' אלהי היינו קול השופר ועשיתי מעשה הצדקה ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך ורמז בקול לתשובה תפלה צדקה כי כולם בגמטריא צום ממון קול כי כולן תלוין בקול קול תפלה קול פיוס לעני וקול חרדת השופר בעבור התשובה

פרשת נצבים

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו', קשה למה מנה דוקא במצב זה החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל ולא עשה כן בשאר קבוצים, וע"ק כל הפסוק מדבר בלשון רבים ואחר כך מתחיל לדבר בלשון יחיד מן לעברך בברית ה' וגו'

מאמר (שלב) למה נסמכה פ' נצבים לקללות

ורש''י מסיק למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים כו' ומסיק ואף פרשה של מעלה פיוסים כו', כפי הנראה שפרשה זו כולה מדברת מענין הערבות שנעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ואז כולם דומין לאיש אחד שבזמן שלוקה באחד מאבריו כ גופו מרגיש על כן התחיל בלשון אתם נצבים כמדבר לרבים ואחר כך כשמתחיל להזכיר ענין הערבות הוא מזכיר כ"י בלשון יחיד לעברך בברית ה' אלהיך וגו' וזה הטעם שכל התוכחות נאמרו גם כן בלשון יחיד כי הם אמורים בפרשה אחר שהזכיר שבועת הר גריזים והר עיבל ששם קבלו עליהם גם הערבות ומצדו נעשו כאיש אחד כאמור, ומטעם זה סדרם משה על זה האופן כי כל מי שיש סיפק בידו להוכיח ולהשיב רבים מעון נקל לו לקבל עליו הערבות ואין לו לחוש כ"כ פן יתפס בעון חבירו שהרי בידו להכריח רבים על שמירת התורה לכך סדרם על זה האופן מתחלה הזכיר ראשי אלפי ישראל אשר בידם שבט המוסר כמו שכתוב לא יסור שבט מיהודה וזמ"ש ראשיכם שבטיכם ולא אמר לשבטיכם בלמ"ד אלא רוצה לומר ראשיכם הם שבטיכם, כי בידה שבט המוסר, על כן הם קודמים לקבל עליהם הערבות שכולו תלוי בזה ל מי שאין בידו להוכיח ולהשיב רבים מעון אינו נתפס עליהם רק שיעשה את שלו