שפתי דעת שסו

נידון ע"פ רובו לפי שכ"י ערבים זל"ז זה"ש כבני אימרנא, כמארז"ל שה פזורה ישראל למה נמשלו ישראל לשה מה השה בזמן שהוא לוקה באחד מאבריו כולו מרגיש אף ישראל עכן לבדו חטא וכתיב חטא ישראל והיינו מצד הערבות ואע"פ שפירשו למה נקראו כ"י שה בלשון יחיד שיות מבעי ליה אלא שבא להורות שכולן כאיש אחד שבזמן שלוקה בא' מאבריו כולו מרגיש מ"מ מאחר שהזכיר פסוק לשון שה נקט גם התנא ל' כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אומר כל יחיד נידון בפני עצמו כמעלות בית חורון שלא היו שנים יכולין לילך יחד אלא עיני ה' על כל דרכי איש בפרטות, ור' יהודה סובר תרווייהו איתנהו ביה כדא"ר אלעזר פ"ק דקדושין לפי שהעולם נדון אחרי רובו והיחיד נדון אחר רובו עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לזכות, פירוש שמתחלה הקדוש ברוך הוא שוקל כל מעשה יחיד ויחיד לראות אם הוא מן הצדיקים או מן הרשעים ואחר כך כללם יחד אם רוב העולם צדיקים או רשעים זה"ש כחיילות בית דוד שהיו הולכין מתחלה אחד אחד ואח"כ היו בכנופיא ונסקרין בסקירה אחת ורבה בר בר חנה הולך ומפרש דברי ר' יהודה ואמר וכולן נסקרים בסקירה אחת כו' ועל כן נוהגין להרבות בצדקה בימים שקודם ר"ה ובין ר"ה ליום כפור כדי שע"י הצדקה יהיה היחיד נחשב כמו רבים ויהיה השקפת ה' על כל יחיד לטובה, ויהיו עוסקים בתורה ובגמילות חסדים הכלולים בפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, בשמחה היינו התורה שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובטוב לבב זהו בעל גמילות חסדים שיש לו לב טוב מרוב כל לפי שבשתים אלו מצינו שהיחיד נחשב כמו רבים בצדקה כדאמרן כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בתורה שכל המלמד לחברו תורה כאלו ילדו ואז גם כן דומה כאילו קיים עולם מלא, על כן נאמר במתן תורה ונפל ממנו רב כי ע"י התור' אפילו יחיד נחשב כמו רבים, וכל ענין פרשת הבכורים שנתנו לכהנים למען יחזקו בתורת ה' הרי חזוק לתורה וגמילות חסדים כא', ועל כן מביאי הבכורים חרדו כל החרדה הזאת על הבאתה, מאמר (שלא) כיצד מעלין את הביכורים

כדמסיק במסכת בכורים כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירן של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו, הקרובים מביאין תאנים וענבים הרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים, השור הולך לפניהם עד שמגיעין קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם הפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן ולפי כבוד הנכנסים היו יוצאין וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום החליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי, הגוזלות שעל הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהנים, עודנו הסל על כתיפו קורא מן הגדתי היום עד שהוא גומר כל הפרשה וכו', כל הפרטים הללו וכל החרדות הללו מורים על גודל מעלת מצוה זו שיש בה עבודה לאל ראשון ואחרון ויש בה קרבן וג"ח שמחזיקין בתורת ה' על כן הזכיר לשון העלאה כיצד מעלין הבכורים כי דומה כאילו העלה עולה לה' שכן נאמר והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, והיו כל עיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כי אנשי מעמד היו בעלים לקרבנות כי היו עומדים על כל קרבן במקום הבעלים כ"ז הוראה שהבכורים יש להם דין קרבן שהרי היו טעונין תנופה ושיר ולינה כקרבן והיו לנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים אע"פ שפרש"י הטעם משום אהל הטומאה מ"מ יש בו גם כן רמז שהיו זריזים במצוה זו ולנו דרך ארעי כדי למהר לילך בהשכמה ולמדו זה מן סמיכות פסוק ראשית בכורי אדמתך אל פסוק ולא ילין חלב חגי עד בוקר