שפתי דעת שסה

שיו"ד ה"א שהם מדת הדין יתהפכו לרחמים ע"י המעשר ואחר כך הזכיר י"א ארורים לומר לך שוי"ו ה"א שהם מדת הרחמים יתהפכו למדת הדין וכן בוי"ו ה"א דתוכחה וכן בששה ברוך שבפרשה, ומה שאין הפרשה מזכרת י"א ברוך והיה לו להניח בדיוק י"א ארורים לפי שכל העונשים הם בעולם הזה הנגלה אבל עיקר מתן שכר לעה''ב הנעלם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכל היעודים הגשמיים שנזכרו בכל הפרשה אינן כי אם הפירות אבל הקרן קיים לעה"ב שהרי בין בקללות בין בברכות נאמר ובאו עליך מעצמם משמע כי בשכר העה"ז הענין טבעי שבעושי מצוה הברכה דבוקה במצוה עצמה וכן העונש דבק בעבירה אבל בשכר העה"ב נאמר פעלת לחוסים בך וכן ארז"ל מפתח של תחיה לא נמסר ביד שליח וכן מפתח של גשמים לפי שהוא נכלל עם גשם נדבות שלעתיד, ומה שמקשה בחזקוני פרשת וירא שמצינו השקפה לטובה בארבע מקומות וצדק משמים נשקף מי זאת הנשקפה כמו שחר כי השקיף ממרום קדשו עד אשר ישקיף וירא ה', ונראה שמכולם אין קושיא כי יכול להיות שכולם מדברים בצדקה וכך נראין הדברים כי פסוק צדק משמים נשקף מדבר בצדקה ופסוק כי השקיף ממרום קדשו וגו' לשמוע אנקת אסיר אלו עניים מרודים וכן פסוק ה' משמים על ארץ השקיף לראות היש משכיל היינו משכיל אל דל ופסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר שכן כתוב ומבשרך אל תתעלם אז יבקע כשחר אורך ופסוק עד ישקיף וירא לטובה מדכתיב וירא מתחיל ה ישקיף על הפרט ואח"כ וירא על הכלל, ולפיכך פירש"י כל השקפה לרעה דוקא בפסוק וישקיפו על סדום לפי שזה עון סדום יד עני ואביון לא החזיקה על כן ההשקפה ודאי לרעה ויש לפרש עוד שאצל הברכה אמר ודלתי שמים פתח כי כל דלת עשוי לה כניס ולהוציא ולא להשקפה וכשלא הביט און ביעקב ודאי ישלח ה' את הברכה בריבוי, אבל אם פותח ארובה וחלון העשוי להשקיף ממנו אז הדבר מסוכן שאם ישקוף ה' במעשה התחתונים מסתמא ימצאם מקולקלים ומדת הדין מתעוררת עליהם על כן כל השקפה שדרך חלון או ארובה לרעה שכן נאמר בדור המבול וארבות השמים נפתחו ר"ל לראות במעשיהם וכן וירד ה' לראות את העיר וגומר אבל במתנות עניים אפילו אם יפתח להם ארבות השמים להסתכל במעשיהם מ"מ והריקותי לכם ברכה כי מדת הדין תתהפך לרחמים כמשגיח על רבים ולכך תגי"ן על ק' דהשקיפה לזכור זכות אברהם שהוליד למאה כן פירש בעל הטורים, וקשה מה ענין אברהם לכאן אלא לפי שגם אברהם היה נחשב לרבים כמו שכתוב ואעשך לגוי גדול שהוא עצמו יהיה נחשב לגוי גדול הן מצד שלמד תורה לרבים והכניסן תחת כנפי השכינה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן הן מצד שנטע אשל אכילה שתיה לויה והחיה נפשות רבות וחסרונם על כן נחשב אברהם כרבים כמו שכתוב הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו רוצה לומר הוא לבדו היה נחשב לרבים ואע"פ שסתם תולדות לא הוליד כי אם למאה מ"מ גם קודם זה הוליד אותן שהחיה על כן תגין על קו"ף של השקיפה שגם על כל יחיד ויחיד ישקיף ה' ע"י הצדקה כמו שהשקיף על אברהם ויחשבהו לרבים ואז יתהפך דין לרחמים, ויש סמך לפסוק עד ק אשר ישקיף וירא ה' השקפה וראיה: ע"ד מאמר (של) בר"ה כל העולם עוברין כבני מרון שמסיק במסכת ראש השנה פרק א' בר"ה כל העולם עוברין לפניו כבני מרון אי מאי כבני מרון הכי תרגומא כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אומר כעלות בית חורון ר' יהודה אומר כחיילות בית דוד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרים בסקירה אחת, וקשה במאי קמפלגי, ונראה שפלוגתייהו אם כל יחיד ויחיד נידון בפני עצמו או אם העולם נידון אחרי רובו ת"ק סבר שהעולם