שפתי דעת שסד

האמירך, ויכול להיות שפסוק ויהי נא ערף בביתי היינו ליתן טרף ליראים העוסקים בתורה

מאמר (שכט) כל השקפה לרעה חוץ ממתנות עניים כו'

ורז"ל אמרו כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן פסוק זה השקיפה וגומר לפי שגדול כח מתנות ענים שמהפכין רוגז לרחמים וכפי הנראה שלשון השקיפה במשמעותו גם לשון חבטה כלשון משקוף, אך הפירוש הברור הוא שבכל מקום מצד שהקב"ה משגיח על הכלל שאם היה מסתכל במעשה כל יחיד אזי היה נתבקר פנקס של כל יחיד ולא היה יכול לעמוד בדין כי לא יצדק לפניו כל חי אם יהיה נידון בפי עצמו וראיה מן פסוק והיה ביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם כי מעשה העגל נתכפר מטעם זכות דרבים כמ"ש הן אל כביר לא ימאס אבל ביום פקדי היינו כשיהי' נספרים אחד לאחד אז יעלה זכרון כל יחיד לפניו ית' ויתבקר פנקסו שלא יהיה כל כך זכיות שיגינו בעדו אז יהיה מעשה העגל חוזר וניעור וזה"ש ופקדתי עליהם את חטאתם על כן התיקון לזה שבשעת המספר יתנו כופר נפש כי על ידי הצדקה נעשה כל יחיד כאילו היה רבים כיצד הרי אמרו המחיה נפש אחת מישראל כאינו מקיים עולם מלא ואם כן כשהקב"ה חס על אותו יחיד הנותן צדקה הרי כאילו א על עולם מלא אשר הוא מקיים בצדקה שעושה וכבר ידעת ההבדל שבין לשון ראיה ללשון השקפה כי כל ראיה היינו פיזור הראות במקום מגולה שרבים נסקרים בסקירה אחת, אבל בלשון השקפה כתיב וישקף אבימלך בעד החלון נשקפה בעד החלון דאשת סיסרא, בעד החלון נשקפתי וכל עניני ראיה שבעד החלון אינו מפזר הראות אלא מסתכל על איזו דבר פרטי או על איזו יחיד לפיכך כל השקפה שדרך ארבות השמים על כל יחיד ויחיד בפני עצמו הוא לרעה חוץ מן הצדקה שגם השקפה על היחיד נחשב כמו על רבים לכך נאמר במעשר אם לא אפתח לכם ארובות השמים, וקשה למה נקט ארובות ובסתם ברכה אמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ונומר אלא שלא במקום צדקה צריך שיהיו כולם נסקרים בסקירה אחת כי גדול זכות הרבים אבל במעשר אף אם יסתכל בכל יחיד ויחיד בפני עצמו דומה כאילו נסתכל בעולם מלא אשר נתקיים ע"י צדקתו ועל כן אמר השקיפה והיה לו לומר השקף כי יו"ד ה"א נראין מיותרים, אלא לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר יסר יסרני יה וכתיב אשר תיסרנו יה וכן כי יד על כס יה וכן עזי וזמרת יה לכך קבע במלה זו שם של י'ה אע"פ שהוא מדת הדין שע"י המעשר יתהפך לרחמים וכמ"ש עזי וזמרת יה ויהי לישועה אע"פ שאפתח לכם ארבות השמים להסתכל על כל יחיד בפני עצמו והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ותדע כי מאחר ששם של ארבע מידת הרחמים ומתוכו שם של יה מדת הדין אם כן ו"ה המה עיקר מדת הרחמים, על כן הארורים שבפרשה במספר י"א לומר לך שלאידך גיסא הרשעים מהפכים רחמים לרוגז וכן להפך י"א ברוך כי הם מתברכין מן ו' ה' לכך הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות, כנגד ששה פעמים ברוך שנזכרו בפרשה מן ברוך אתה בעיר והלאה, והמפייסו ומקיים מה שנאמר ותפק לרעב נפשך מתברך בי"א ברכות כי נתוספו לו ה' כנגד נפשו שדומה לבוראה בחמשה דברים האמורים במסכת ברכות ויש לה חמשה שמות נפש רוח נשמה יחידה חיה לפיכך הנותן פרוטה לעני מתברך מן ו' שבשם בששה ברוך אלו כי כולם ענייני עה"ז הנכללים בששה קצות והמפייסו ומקיים ותפק לרעב נפשך אז יקבל גם ברכות הנפשיים מן ה' שבשם הגדול ולפיכך התוכחות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א כי אצל הרשעים כך המידה שמהפכין רחמים לרוגז ולכך הם הפוכים שקדמה וי"ו לה"א כסדר שהם כתובים בשם הגדול והם גורמים גס כן י"א ארודים שבפ' ורמז לך במלת השקיפה