שפתי דעת שסב

זה"ש משלחי רגל השור והחמור השור שכוונתו להזיק בקרן ורגל בלא הנאה זהו כנגד השאור, והחמור זה כנגד החומר המתאוה לדברים הנראין מתוקין כדבש, וא"ת בשלמא התורה שפיר כי היא תבלין על היצר הרע אבל גמילות חסדים מה ענינו לכאן וא"ת שכך היא הסגולה שגם העוסק בסתם גמילות חסדים הוא מבטל היצר הרע, א''כ למה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש למה לא הזכירו גם ג"ח, תשובה לדבר שהפסוק אומר אשריכם זורעי על כל מים אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעי לכם לצדקה ואין מים אלא התורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ומדקאמר זורעי על כל מים ורצה לומר שהזריעה תהיה על כל מים ש"מ שמדבר בג"ח הנעשה ללומדי תורה שמחזיקים בידיהם ואם כן גם הגמילות חסדים דומה כאילו למד התורה ובידו גם כן לבטל היצר הרע כמו הלומדה וכן ביכורים אלו הם לכהנים למען יחזקו בתורת א' ובזה מתורץ מה שנ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם פירש רש"י אין לך אלא כהן שבימיך וקשה פשיטא מהיכא תיתי לחלק כי אין זה דומה לשופט וק"ל אלא לפי שלא ניתנו הביכורים אלא כעין דורן לתלמיד חכם וסד"א כשאין הכהן תלמיד חכם בכל התנאים השייכין לת"ח לא יתנו לו המנות קמ"ל שסוף סוף מסתמא יש בו קצת ריח תורה, לכך נאמר ב' פעמים לא תשחט על חמץ דם זבחי כי אחד מדבר בשאור שבקרבו ואחד מדבר בסתם חמץ הראוי לאכילה כדבש ועל שניהם אמר שהם מתבטלין בשני מיני ביכורים אחד בעצרת ואחד בפרשת ביכורים ור"ל אע"פ שאסרתי לך החמץ בדם זבחי מ"מ ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ר"ל בשני מיני ביכורים ביכורי עצרת יום הביכורים ובסתם ביכורים מותר להקריב חמץ ודבש כי בשניהם התורה עומדת כנגדו ותדע כי שני מיני יצר הרע אלו אחד תלוי בלב והיינו יצרא דע"ז שנאמר בה למען תפוש בית ישראל בלבם וכמ"ש כי יצר לב האדם רק רע והוא בצד שמאל ואחד תלוי בכבד כי שם מקום התאוה שנאמר כי תאוה נפשך וכתיב כי הדם הוא הנפש והוא המתאוה לכל דבר טוב למאכל והוא בצד ימין ובו התחיל הנחש שנאמר ותרא האשה כי טיב העץ למאכל וכבר אמרנו שגדול כח התורה לבטל בה יצרא דע"ז התלוי בלב וזה"ש לב אקרי כדלקמן וגדול כח הביכורים ג"ח לבטל דיצרא דערוה ושאר הנאות שנראין טוב לשעה וזה"ש טוב אקרי כו' על כן קרב השאור בעצרת והדבש בביכורים כי שני מיני ביכורים אלו הם כנגד ב' מיני יצר הרע אלו כאמור

מאמר (שכז) ביאור מזמור אשרי העם יודעי תרועה

וזה"ש לך שמים אף לך ארץ מאי אף לך אלא לפי שפסוק והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע המסיתו לאמר כי לו הארץ בירושה על כן צוהו על ענין הביכורים שיזכור בכל שנה כי ה' נותן לו נחלה והוא רק אריס בקרקע לכך נאמר אף לך ארץ שנא יאמר השמים שמים לה' והארץ של בני אדם אלא הארץ נתן לבני אדם, ולפי שדיבור זה לא נאמר אלא כנגד שני מיני יצר הרע שבאדם אחד בלב משמאל ואחד בכבד מימין על כן אמר דרך התנצלות צפון וימין אתה בראתם ע"ד שנאמר ואשר הרעותי שדרשו רז"ל שהקב"ה מתחרט על שברא היצר הרע כך אמר כאן דרך התנצלות אתה בראת צפון וימין כי בפשוטו קשה למה לא הזכיר מזרח ומערב, תבור זה יצרא דתאות שצריך לשבור התאות אבל לא לבטלם לגמרי, וחרמון זה יצרא דע"ז שצריך להחרימו ולבטל, מכל וכל אך ארז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לכך אמר לך זרוע עם גבורה תעוז ידך ותרום ימינך ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד כי ימין ה' נגד הלב לבטל מכל וכל מציאות יצר הרע דע"ז ויד שמאלו ית' כנגד יצרא דתאוה שבימין האדם שלא לבעל לגמרי אלא לשברו, צדק ומשפט מכון כסאך משפט חרוץ לעשות בעושי רצון יצר הרע