שפתי דעת שסא

בכולם אנחנו מודים לו יתברך כי הוא ראשון ולו כל הארץ על כן ימהר כל אדם לעבודת השם מלכל שאר מעשיו כשם שהוא יתברך ראשון כך עבודתו יתברך ראשונה לכל שאר מעשה האדם כמ"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' וכנגד טעם זה אמר תחלה ולא ילין חלב חגי עד בוקר לומר לך שאם תבא עבודת השם יתברך לידך אל תחמיצנה לאמר מחר אעשה כדבר המלך ה' והיום אגמור תחלה עסקים שלי שאם חתה אומר כן הרי אתה מקדים המאוחר ומאחר המוקדם כי ה' יתברך הוא ראשון ושטרו קודם לעשות עבודתו תחלה שלא לפסול אותה בלינה כי הראשון ראוי להיות נעבד ראשונה, וזהו דעת המדרש האומר שהעולם נברא בזכות חלה בזכות תרומה בזכות בכורים כו' לפי שכולם נקראו ראשית והטעם בכולן אחד כי כל העבודות שאנו עושין להקדוש ברוך הוא בכל עניני ראשית, בכולן אנחנו נותנין הודיה לשמו יתברך כי הוא יתברך ראשון ומכאן יצא הלימוד שלא להחמיץ שום מצוה כי זהו ממש דברי המתודה לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי מלשון אין מעבירין על המצות וקאי על מה שאמר ככל מצותך אשר צויתני לא הקדמתי המאוחר ולא אחרתי המוקדם לא עברתי ממצותיך אל דבר אחר וכ"ש שלא שכחתי כלל

שאמר (שכו) סמיכות ראשית בכורי אדמתך לפסוק לא תשחט על חמין כו' וכנגד ביטול היצר הרע אמר לא תשחט על חמץ דם זבחי כדעת האומר שהיצר הרע נמשל לשאור שבעיסה וסמיך לשניהם ראשית בכורי אדמתך כי הבכורים יש להם שני כוונות אלו הן ביטול היצר הרע הן להקדים עבודת השם יתברך, וזהו שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם כו' פירש רש"י שתי הלחם הבאים מן השאור ובכורים מן הדבש כמו דבש תמרים ותאנים ופירש בעל הטורים שהשאור רמז ליצר הרע שדומה לשאור ומתוק לאדם כדבש, ולפירושו מוכרח לומר לפי שתתחיל בחמץ ונתן טעם מן הדבש אל השאור וקשה מה ענין הדבש לכאן שאמר כי כל שאור וכל דבש כנותן טעם מן שניהם על דבר האמור למעלה אלא ודאי שגם הדבש מרמז ליצר הרע, והנני מוסיף משני וחומר כי היצר הרע מסיתו לשני מיני עבירות חלק אחד הם העבירות שיש לאדם מהם הנאת שעה כעריות ועניני אכילה ודוגמתו, חלק שני הם העבירות שאין לאדם מהם אפילו הנאת שעה כמו עבודה זרה ולשון הרע ודוגמתו, ותדע כי אנשי כנסת הגדולה בקשו על שתיהם על יצרא דעבודה זרה הנמשל לשאור שאינו ראוי לאכילה כך העבודה זרה חטא בלא הנאה ועל יצרא דערוה שהמשיל בדבש ונמסר בידיהם השאור אבל לא יצרא דערוה מפני יישוב העולם וזהו שאמרו רבותינו ז"ל אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה אשריכם זורעי על כל מים בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ולא הם מסורין בידו ולשון זה צריך יישוב, ונראה שכך פירושו חלק אחד מן יצרם דהיינו יצרא דעבודה זרה שנמשל לשאור חטא בלא הנאה מסור בידם ממש, אבל יצרא דערוה שנמשל לדבש אמר דרך פשרה לא הה מסורים בידו אבל גם הוא אינו מסור בידם שהרי גם עם אנשי כנה"ג נעשית פשרה שכחלו לעיני' ומהני דלא מגרי בקריבתא, ורבי יוחנן רצה ליתן טעם למה אסרה התורה שאור ודבש בכל קרבן והתורה שאור בביכורים של עצרת ודבש בביכורים שבפרשה זו, על כן נראה שטעמו של דבר שבמקום שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידה כו' לפיכך בעצרת יום מתן תורה שם אין כח אל היצר הרע כי התרה תבלין אל היצר הרע, והביכורים הם כמו גמילות חסד לתת מנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ושם אין ליצר הרע לח גם כי יבא למתק בדבש עניני החטא לא יוכל לו בזמן שהוא עוסק בגמילות חסדים