שפתי דעת שנט

שיבא יומו שהקדוש ברוך הוא שוחטו, השופר מזכיר יום המיתה שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ דרשו רז"ל אלו המתים וכתיב כתקוע שופר תשמעו, ומ"ש כאן והרעותם ואחר כך אמר ותקעתם על עולותיכם וזבחי שלמיכם, כי למעלה מדבר בזמן שכבר משל בו יצרו הרע והוא מקבל עליו לשוב בתשובה וללחום על הצר הפנימי בקול גנוחי גנח וילולי ייליל השייך לבעלי תשובה אמר והרעותם כי זה עומד במקום חטאות ואשמות, אבל כשכבר עשה תשובה על העבר והרי הוא צדיק להבא ובא לפני ה' בעולות ושלמים אשר בלי עון ירוצון אז כתיב ותקעתם כי התרועה ענינה תשובה והתקיעה ענינה קול פשוט המורה על שיפור המעשים כמבואר פרשת שופטים על פסוק עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, וזה ענין תקיעת כל חודש אלול לערבב השטן אין הפירוש שלא ידע מתי יהיה ראש השנה כי ודאי ידע אלא ערבובו הוא ע"י שהשופר מביא לידי חרדה כמו שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, והחרדה מביאה לידי תשובה וזהו ערבובו ובלבולו כשרואה שישראל מוכנים לעשות תשובה ולכך בא ענין זה ברמז על ידי תקיעת שופר כי השופר סימן מלחמה והוא להזהיר את האדם מן האויב הפנימי המראה עצמו כאוהב על כן מראין לאדם סימן מלחמה ולהורות נתן בלבם שבכל זמן יש לו מלחמה בביתו וביותר צריך האדם לידיעת דבר זה בעתים הללו לפני בא יום ה' הגדול והנורא, כי בשעת הסכנה השטן מקטרג ביותר ועתים הללו הקרובים אל יום הדין ביותר הם מסוכנים שהשטן מקטרג בהם על כן צריך האדם כל החודש להכין עצמו למלחמה זו כדי לערבבו וכבר כתבנו פרשת שופטים שגם בימי משה כשעלה להר בפעם שלישי היו ישראל עסוקים בצום ותענית כל הימים מארבעים האחרונים שבהם עלה משה לקבל לוחות האחרונות וסימנך אני לדודי ודודי לי, כדמסיק בילקוט דירמיה סימן שי"ב, אמר רב הונא מעלה זו יש בין ישראל לגוים, דאנו בישראל כתיב והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, ואילו בנוים מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלהים ע"כ וזהו ההבדל שבין לוחות ראשונות לאחרונות, כי בראשונות שעדיין לא חטאו שכינה קדמה ואזלה לקראת ישראל שנאמר ה' מסיני בא וכמו שפרש"י על פסוק ויוצא משה את העם לקראת האלהים שמע מינה שהשכינה הקדימה לצאת כנגדם אבל לאחר שחטאו אמר ה' למשה עלה אלי ההרה הוא יצא ראשונה ואח"כ ירדה השכינ' על ההר והיינו הפשרה של שובינו אלהי ישענו וכן היו לוחות הראשונות עצמם מעשה ה' והמכתב ג"כ מכתב אלהים אבל האחרונות היה רק המכתב מכתב אלהים אבל הלוחות עצמם משה פסלם שנאמר פסל לך וגו' כי כך המדה בדרכי התשובה שהאדם צריך לתקן תחלה חומר לוח לבו והקב"ה מסייע על ידו לחקוק על לוח לבו כל הדברים שהיו כתובים על לוח לבו קודם שסרח ותיקון החומר ע"י דברי הצומות וזעקתם כמו שעשו בימי משה בארבעים ימים אחרונים והיו ימי רצון כראשונים, ובזה נ"ל מה שנאמר פעם אחד דודי לי ואני לו ופעם שני נאמר אני לדודי ודודי לי שהראשון נאמר קודם שחטאו כדמסיק בילקוט בפסוק זה וז"ל ד"א הוא לי לאלהים ואני לו לאומה הוא לי לאב ואני לו לבן הוא לי לרועה ואני לו לצאן הוא לי לשומר ואני לו לכרם, אבל פסוק שני מדבר אחר שסרחו וזה כדעת המדרש האומר הכל להפך אתם הכרם ואני השומר כו' אתם הצאן ואני הרועה כו' אתם בנים ואני האב כו' וזה ע"ד הפסוק אני לדודי ודודי לי, לכך נאמר כי תצא למלחמה אתה תהיה המתחיל לצאת וה' יגמור על ידך ונתנו ה' אלהיך בידך, ובפרשת שלוח הקן בענין הסמיכות אל כי תבנה בית חדש, יש רמז שבזכות מצות שינוח הקן יזכו ישראל לבנין בית חדש דהיינו בית המקדש וקרוב לזה פירש בעל הטורים, ואני מוסיף ביאור ענין זה כי ב"ה נקרא קן כדאיתא במדרש על פסוק גם צפור וגו' ודורר קן לה וזהו סוד ק' גדולה במלת קן רמז למקדש שגובהו ק' אמה וזה מדה כנגד מדה בזכות שמניח קן של העופות יזכו ישראל שישובו אל קן שלהם