שפתי דעת שנו

שיכור מוכן אל הנפילה כמ"ש שבקיה לרויה דמנפשי' נפיל כמו שנאמר כי יפול הנופל ממנו הראוי ליפול והיינו השיכור מיין ועל ידי המעקה הוא ניצול לפיכך אם לא עשה מעקה אינו זוכה לכרם כי יש לחוש שעל ידי היין יגרום מכשול הנפילה לעצמו ולאחרים אבל כשקיים מצות מעקה יזכה לכרם ואז מצות מעקה גוררת מצות לא תזרע כרמך כלאים ונקט דווקא מצוה זו לומר לך שכל דיני כלאים תלוין זה בזה וכשזוכה להתחיל במצות כלאים לא תזרע כרמך כלאים יגמור ה' על ידו לסיים כל המצוה לא תחרוש בשור וחמור לא תלבש שעטנז כי הכל מצוה מענין אחד כלאי זרעים כלאי בהמה כלאי בגדים, ואחר שזוכה למצות שעטנז וכל מה דאסר לן רחמנא התירה לנו כנגדו אסר לנו כלאים התיר לנו כלאים בציצית אם כן ודאי יזכה לבגד בציצית ואחר שזכה בציצית המצילין מן הזנות כמו שנא' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכ' אשר אתם זונים אחריהם וכההוא ששכר זונה וניצל על ידי הציצית אז ממילא יזכה לכי יקח איש אשה חדשה והיינו גדר ערוה שידבק באשתו ולא באחרת וכל זה נמשך מן הקדושה הבאה לו מן שילוח הקן, ואולי מטעם זה נאמר השכר אריכות ימים דווקא בכיבוד אב ואם ובשלוח הקן כי הבן סורר ומורה עובר על שתיהם הן שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו הן שהוא זולל וסובא הפך ממה שמורה עליו מצות שלוח הקן להיות גדור מאכילה שלא לאכול האם עם הבנים וסמיך ליה כי יהיה באיש חטא משפט מות כי שני העבירות של בן סורר ומורה שניהם דרכי מות על כן אמרה התורה שהמקיים יזכה בשניהם לאריכות ימים, כיבוד אב ואם כפשוטו וכן הגדור בעניני מאכלות כמו שפירש רש"י על פסוק זאת החיה אשר תאכלו משל לרופא שהלך לבקר שני חולים אחד לחיים כו' כי הקדושה היינו החיים כמ"ש קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים ויש לדקדק הלא מצינו שהשכר אריכות ימים גם במי שיש לו אבן שלימה וצדק שנאמר למען יאריכון ימיך, ואולי כל צד הרמז נרמז גם שם מה שנרמז בשני מצות אלו כי ידוע המדרש על פסוק אורח חיים פן תפלס שלא יהיה שוקל מצות התורה לומר מצוה זו גדולה ומצוה זו קטנה משל לפרדס כו' ואם כן יעדה התורה אריכות ימים למי שמשוה מצוה קטנה דהיינו שילוח הקן למצוה גדולה דהיינו כיבוד אב ואם לכך נאמר לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה רצה לומר פן תפלס ותשקול המצות לאמור זו גדולה וזו קטנה ואז תזכה אל יעוד למען יאריכון ימיך האמור בגדולה ובקטנה, ואף על פי שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן ומדברים בסתם מידה ומשקל מ"מ בא הרמז שרצה ה' בכל מקום שישוה האדם המידות והמשקולות בין במצות התורה בין במשא ומתן כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול מהו כל עושה אלה אלא כל עושה עול מדבר במשקל במשקלות של משא ומתן ויש לו גדולה וקטנה וכל עושה אלה שאינו כל כך עול היינו השוקל מצות התורה ואומר זו גדולה וזו קטנה ואם אינו שוקל הרי הוא מקיים שלוח הקן ככיבוד אב ואם ועל כן זוכה ליעוד למען יאריכון ימיך, ורש"י מביא פסוק אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך ביאור הפסוקים הוא שבאו להזהיר לאחרים שלא יתחברו אל הסובאים והזוללים אף על פי שאינן אוכלים ושותין עמהם אלא יושבין במסיבתה מ"מ כדי בזיון וקצף מה שבזמן ההוא מתבטלין מדברי תורה כי כל המסובין עמהם מסתמא הם בטלנים: אש מאמר (שכג) בן סורר ומורה צריך שיאכל בבוקי סריקי כדמסיק פרק זה בורר אמר רבי אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה דכולה סריקין פירש''י בטלנין ויש להם סמך מן פסוקים אלו שנ' אל תהי בסובאי יין לא נאמר אל תהי סובא וזולל כי זה כבר מוזהר מן התורה אלא הוסיף אזהרה שלא