שפתי דעת שנד

במלחמה אז האומות מנוצחים, אע"פ שעדיין אין היצר הרע מנוצח מכל וכל מ"מ כאשר החילות לנצחו מעט מעט אז סופו שיגרשנו ה' מעמך וזה שכבר התחלת להלחם בו מעלה עליך הקב"ה כאלו כבר נצחתו לפי שיודע בך הקדוש ברוך הוא שקשה עליך לנצח מכל וכל את היצר הרע המתגרה בך בפעם אחת ביותר בשעת מלחמה וסכנה מבזמן אחר כי מטעם זה לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע דווקא בשעת מלחמה ולמה לא התירה התורה איזו דבר ערוה בפעם אחר שלא בשעת מלחמה אלא לפי שבלא מלחמה תוכל לנצחו בפעם אחת כשתלחם בו אבל בשעת הסכנה שאז הוא מקטרג ביותר מבפעם אחר על כן קשה עליך לנצחו מיד בפעם אחת על כן מיד כי תצא כנגדו למלחמה אע"פ שעדיין לא נצחתו מכל וכל שהרי עדיין הוא מסיתך לחשוק יפת תאר מ"מ הקב"ה נותן האומות בידך ומעלה עליך כאלו נצחתו על שם סופו כי בסוף ודאי תנצחו מכל וכל ומן וחשקת בה יש התחלה לנפילתו של יצר הרע לפי שלא נאמר וחפצת בה כמו שנאמר והיה אם לא חפצת בה, אלא לפי שיש הבדל בין חשק לחפץ כי לשון חפץ גדול מן חשק ואנו למידין מן אותו רשע שנאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם, ואחר כך כשקבל עליו להמול כתיב ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב שמע מינה שמצד החשק לא היה מתרצה להמול כי אם מצד החפץ שמע מינה שהחפץ גדול כ"כ עד שהספיק לו לקבל עליו צער המילה בעבורו, וכן לעתיד נאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות רצה לומר לא כימים הראשונים שנאמר חשק"ה בכם חשיקה לבד ואבל תהיו ארץ חפץ, לכך נאמר כאן וחשקת בה שאחר ניצוח היצר הרע שמץ מנהו אז וחשקת בה חשק לבד אבל לא תחפוץ בה וכשתעשה כל האמור בפרשה סוף שה' אלהיך נותנו לגמרי בידך שלא יהיה לך אפילו חשק בה ומה שנאמר והיה אם לא חפצת בה לשון עבר והוה ליה למימר אם לא תחפוץ בה אלא שרוצה לומר שאגלאי מלתא למפרע שמעולם לא חפצת בה אלא חשק בעלמא עבר עליך מן החלק הנשאר בך מן עצת היצר הרע ואותו חשק מעט בנקל יתבטל ממך על ידי גלוח ונוול לכך מסיק הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה כי באמרו וחשקת בה שומע אתה קול מבשר כדרך שנתבאר ומצינו אם נאמר על הודאי כמו אם כסף תלוה אם מזבח אבנים כך אם לא חפצת האמור כאן, דבר אחר שהכתוב אומר ונתנו ה' אחד מהם והיינו היצר הרע ואז ממילא גם השני דהיינו האומות מנוצחים, ואם תאמר הלא עדיין לא ניתן היצר הרע בידך שהרי תחשוק ביפת תואר, ומ"מ האומות כבר מסורים בידך על זה אמר סוף שיתננו ה' בידך אחר גילוח וניוול, וא"ת ואיך יהיה זה שיתן האומות בידך קידם שתנצח היצה"ר על זה אמר והיה אם לא חפצת בה והוה ליה למימר לא תחפוץ אלא שגלוי לפניו יתברך שסוף שלא תחפוץ בה ודומה גם למפרע כאלו לא חפצת בה מעולם, ואם תאמר אם כך גלוי לפניו יתברך אם כן איך יכול לבא לידי בן סורר ומורה תשובה לדבר שלכך אמרו רז"ל בן סורר ומורה לא היה ולא נברא ולא נאמר כי אם לדרוש ממנו הדבר היקר שבארנו בכלי יקר ומה שבא דוד לידי בן סורר על ידי שלא דרש סמוכים ונסיב יפת תואר לפי שלא עשה בה כל האמור בענין וסמך בן סורר ומורה לכאן היינו לפי שכבר כתבנו למעלה פרשת קדושים על פסוק והיה מחניך קדוש הן לקדש עצמו בגדר ערוה הן לקדש עצמו בעניני אכילה ושניהם מוכחים מן הפרשה לקדש עצמו בעניני אכילה הוא שהטיל עליהם טורח יציאה מן המחנה מחמת דברים שתגרי אומות העולם מוכרים להם כי המן היה נבלע באברים ומצדו לא היו צריכין ליציאה על כן הטיל ה' עליהם טורח היציאה מן המחנה כדי שיסתפקו במן ויהיו קדושים בעניני אכילה אף במותר להם בפרט שהיציאה פעולה מגונה כל חכם לב ירחיק ממנה אם לא מצד ההכרת לכך נאמר ויתד תהיה לך על אזנך רצה לומר על שאר כלי זינך אשר בהם אתה לוחם ביצרך נוסף עליהם יתד זה