שפתי דעת שנב

כן אמר שארבעים יום אחרונים כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון ושוים המה, ומכאן נשתרבב המנהג שכל ארבעים יום אלו הוקבעו לימי תשובה כי יש מקומות עומדים לסליחות מר"ח אלול כי תוך מ' יום אלו אני לדודי ודודי לי ויש רמז בפרשה זו לקול השופר שגורם החרדה ממה שפירש"י על פסוק אל תראו ואל תערצו ואל תחפזו מקול הקרנות ותרגומו לא תתבהתון שהוא לשון חרדה ויתכן לפרש בכולם שבו העריך מערכה מול מערכה רוצה לומר שישראל יערכו נגד ארבע דברים אלו שהאומות עושין במלחמה ד' שלהם ואז לא יוכלו להם האומות וד' שלהם היינו קול בל יעקב בבתי מדרשות וקול של תפלה וקול של צדקה בדברי פיוס לעני וקול תשובה בוידוי דברים, כנגד הצדקה אמר אל ירך לבבכם ובסוף כולם אמר מפניהם לדייק דוקא מפניהם אל ירך לבבכם מפני צהלות סוס המוכן למלחמה אבל ירך לבבך על העניים לרחם עליהם ולא תאמץ לבבך והיה מעשה הצדקה שלום מן מצהלות סוס המוכן ליום מלחמה ובזכות הצדקה ארז"ל אויבים נופלים לפניו חללים כיוסף וכן נאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, כנגד קול התורה אמר ואל תראו מפני הגפת תריסין דווקא מפניהם אבל תירא מפני בעלי תריסין במשנה ובגמרא שנאמר את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים והיראה היינו לשמוע בקולם קול ה' על המים התורנים ואז תנצל מן הגפת תריסין של המלכיות, ואל תחפזו מקול הקרנות ודווקא מפניהם ודוק מניה אבל תחפזו ותתבהתו ותחרדו מקול קרן של שופר כמו שכתוב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ובזה תנצח האויבים כמ"ש והרעותם בחצוצרות וגו' ונושעתם מאויביכם וזה ע"י התשובה הנמשכת מן קול השופר כי שופר על שם שפרו מעשיכם ולפיכך כל השופרות כשרים חוץ משל פרה לפי שקרן אקרי ושופר לא אקרי ור"ל שעיקר התשובה נרמזה במלת שופר כאמור ודייק לומר אל תחרדו מקול הקרנות אבל מן קול השופר תחרדו אל תערצו לא תתברון מקול הצווחה דוקא מפניהם אבל תערצון תתברון בקול צוחה של תפל' לצעוק אל ה' בלב נשבר ונדכא, ועל כן אמר בכולם ילך וישוב לביתו שנרמז בו גם השבה בתשובה אל ה' על ידי ארבעה דברים אלו ולהצעה זו כל פרשה זו מדברת בשני מיני אויבים פנימי וחצוני כי נצחון של אויב חצוני תלוי בנצחין אויב פנימי כמו שמצינו בפרשת חצוצרות וזה מצוי ביותר בימים הללו כי המה ימי רצון מימות משה רבינו ע"ה מה ימים ההם ברצון אף לדורות כל מ' ימים הללו ברצון

פרשת כי תצא מאמר (שיט) כי תצא במלחמת רשות מדבר

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו, בילקוט במלחמות הרשות הכתוב מדבר, על אויביך כנגד אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך אם עשית כל האמור בענין סוף שה' אלהיך נותנו בידך, וקשה מה תיקן באומרו על אויביך כנגד אויביך, ועוד קשה איך יאמר שאם יעשה כל האמור בענין סוף שה' אלהיך נותנו בידך הלא עדיין לא עשה כל האמור בענין וכבר נתנו ה' בידו שהרי כבר שבה ממנו שבי, ונראה שרצה לתרץ מה שנ' אויביך ביו"ד מדבר בשני אויבים ואח"כ אמו ונתנו ה' ונתנם מבעי ליה, הנה לפי דרך הדרש אשר דרכו בו הרבה מן המפרשים לפרש מלחמות אלו על מלחמת האדם עם יצרו שנקראת מלחמת הרשות כי האדם בעל בחירה, יתכן לפרש ע"ד שארז"ל מסכת יומא שאנשי כנסת הגדולה כשבקשו על יצרא דע"ז ועל יצרא דערוה דלמסרו בידייהו לא נמסר בידיהם כי אם יצרא דע"ז אבל לא יצרא דעריות משום ישוב העולם ולפיכך אמר כי תצא למלחמה על אויביך שני אויבים דהיינו יצרא דע''ז יצרא דעריות ונתנו ה' אחד מהם יתן בידך יצרא דע"ז אבל לא יצרא דערוה שהרי גם