שפתי דעת לד

תשאל לומר אם כן כל איש שוגה ופתי אשר חטא איזו חטא פרטי התלוי בקרביו או שהיה חש במעיו ע"י איזו אכילה של איסור או במחשבה קרב איש ולב עמוק במה יכופר ובמה יסור עונו אם הוא מקריב תור או גוזל, תשובה לדבר מי מקריב תור או גוזל עני מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל נפשו ק"ו מן מנחת עני עשירית האיפה שאין בה שום נפש חיוני ולא שום אבר ואע"פ כן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו שנא' ונפש כי תקריב מנחה, ק"ו לעוף שיש בו לכל הפחות נפש והנפש נושא לכל האברים על כן דומה כאילו הקריב כל אבריו על קרבו ועל כרעיו, ובזה אתי שפיר מה שמסיק ברבתי ר' שמעון בן יוחי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו רבנן אמרי אף עשירי' האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה כי שניהם סברי שלכך הראה לו הקב"ה ענין הביתור בבהמות מות ואת הציפור לא בתר כדי ללמוד מכאן שהקב"ה שונא גזל בעולה ואם כן אינו היו ישראל לוקחים את הארץ דרך ליסטיות וגזל אם כן כל בהמתם גזולים הם בידיהם ואיך הקב"ה מקבל מהם עולה זבח ומנחה בארצם אלא וודאי שכל שלל הארץ אינו גזל בידם אלא בתורת ירושה מן שם בן נח באה לידם ואדרבה הכנעני אז בארץ היה הולך וכובש מזרעו של שם והקב"ה הבטיחו לאברהם להחזיר לו מה שלקח הכנעני בזרוע, וזה דעת ר' שמעון בן יוחי, והכריח פירוש זה מן קושיות למה הראה לו כל הקרבנות ועשירית האיפה לא הראה לו, אלא לפי שמן בהמות ועופות דווקא עשה הוכחה זו שהקב"ה שונא גזל בעולה במה שצוה לבתר הבהמות דווקא ואת הציפור לא בתר, אבל מן עשירית האיפה לא היה יכול להוכיח כלום על כן לא הראה לו הקב"ה, ורבנן סברי אדרבה מטונך מוכח שגם עשירית האיפה הראה לו כדי לתרץ קושית במה יתכפר בעוף קרב איש ולב עמוק, וע"י קושיא זו בטלה כל הנחה זו, על כן הראה לו גם עשירית האיפה ורמזה לו בפסוק ויקח לו את כל אלה לומר לך שמאחר שדומה כאילו הקריב כל נפשו על כן כל אלה כלולים בה ושקולה מנחת עני כנגד כל אלה, ומזה יוקח ק"ו גם על קרבן עוף שאם דל הוא יביא תורים ואף אם חסרו מכם הקרבים מ"מ מעלה עליו הכתוב כאינו הקריב נפשו בק"ו מעשירית האיפה, ועוד יש רמז במה שנ' ואת הציפור לא בתר כדמסיק במסכת מגילה פרק בני העיר

מאמר וכו ארז''ל אמר אברהם מה תהא עליהם בזמן שאין קרבנות

א"ר יוסי אלמלא מעמדות כו' ומסיק שם אם יחטאו מה תהא עליהם, , א"ל קחה לי עגלה משולשת א"ל תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר הקרבנות שכל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו כו', וק' מנא ליה לומר כן ששאל אברהם על זמן שאין בית המקדש קיים אלא למד זה ממה שאמר לו שלא לבתר הציפור וזה רמז לקיום הציפור כי כדומה לזה פירש' כאן שציפור קאי על ישראל שנמשלו ליונה שנ' יונתי בחגוי הסלע וגו' השמיעני את קולך וגו' כי הצפור עושה מעשה קול וצפורי מצורע יוכיחו וכן כל זמן שישראל מצפצפין בקול קול יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות דוגמת יונתי בחגוי הסלע וגומר שאמר לה הקב"ה השמיעני קולך כי קולך ערב, אין כל אומה ולשון יכולין להם, על כן רמז לו הקב"ה במראה זו ואת הציפור לא בתר, כי אפילו בזמן שאין זבח ומנחה מ"מ קול הציפור קיים לעד כמ"ש ה' שפתי תפתח וגו' לומר שניב שפתי יקובל כקרבן פרים ואילים ואימתי יהיה זה כי לא תחפוץ זבח ואתנה וגו' ר"ל כי מורה על הזמן ור"ל כשיבא הזמן שלא תחפוץ זבח ואתן ועולה לא תרצה על אותו זמן אני מבקש ה' שפתי תפתח כי אקום לקול הציפור בוקר צהרים וערב אשיחה ואהמה ונשלמה פרים שפתינו. ועי"ל ששאלו במה אדע כי אורישנה שירושה היא בידי מן שם כן נח ולא בתורת לסטיות והשיב לו שבזכות הקרבנות ירשו הארץ והקרבן צריך כהן ושם בן נח היה כהן כי מלכי צדק מלך שלם הוא שם בן נח ויתן