שפתי דעת לג
Siftei Daat 33 · שפתי דעת · free full Hebrew text
Open in the reader →נודף כיון שהיתה מתטלטלת היה ריחו נודף כו' כך אברהם ע"י טלטול זה היה מיטלטל ובא עד הר המוריה ושם הקריב איל ריח ניחוח לה', ועל כן נקרא המקום הר המור כי המור היינו כל מיני בשמים שריחן נודף כי מן המקום ההוא יעלה ריח ניחוח לה' וניתוסף אל מלת מור שם י"ה להורות בריח המור הוא לשם י"ה דהיינו מ"ש ריח ניחוח לה', וכנגד שלשה עמודים אלו שהעמיד אברהם תורה עבודה ל"ח הובטח בשלש מתנות: מאמר (כד) ביאור פסוק ואעשך לגוי גדול
ואעשך לגוי גדול גוי לא נאמר אלא לגוי רמז לו שהוא בעצמו יהיה נחשב כאיל היה גוי גדול כי המלמד לבן חבירו תורה כאילו ילדו, וראיה מן אלה תולדות משה ואהרן ולא קחשיב כי אם תולדות אהרן אלא לפי שמשה למדם תורה מעלה עליו כאילו ילדם כך נא' באברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן עמא דשעבידו לאורייתא, וזה"ש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרין אלהי אברהם כי בו בעצמו נתקיים יעוד זה והיינו כנגד עמוד התורה, ואברכך בממון כנגד עמוד גמילות חסדים המביא לידי עושר ושכר זה נתקיים בבנו ביצחק שנאמר ויזרע יצחק וגומר ויברכהו ה', על כן אמרו ואברכך זהו שאומרין אלהי יצחק. ואגדלה שמך זהו כנגד עמוד העבודה שבבית המקדש כי משם יעלה ריח ניחוח לה' כי לכך מסיק א"ר ברכיה משל לצלוחית של פלייטון בולה טלטלה ריחה נודף כך אמר הקב"ה לאברהם טלטל עצמך ושמך מתגדל בעולם, וכבר אמרנו שעיקר טלטול זה אל הר המוריה ושם נודף ריח ניחוח לה', ואמר שמך מתגדל כמ"ש ואמרו עמים רבים לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגומר נמצא שבבית המקדש מקום העבודה היה גדול שמו בגוים כי שם ראו נסים מתמידים דבר יום ביומו, וזה"ש ואגדלה שמך זהו שאומרין אלהי יעקב, כי לא נקרא על שם אברהם שקראי הר ולא על שם יצחק, שקראו שדה אלא על שם יעקב שקראו בית, ונתקיימה לאברהם הבטחה זו ע"י בן בנו במראה הסולם אשר ראה יעקב, יכול יהו חותמין בכולן ששלשה עמודים אילו שקולין זה כזה ת"ל והיה ברכה בך חותמין כו' כי עמוד התורה שקול כנגד כולן כדרך שאמרו ג' זירים הם כו' והיינו כתר תורה דארון וכתר כהונה דמזבח וכתר מלכות דשלחן, ומסיק בגמרא דיומא שמא תאמר פחות שבהם הוא ת"ל בי מלכים ימלוכו ר"ל כל הכתרי' תלוין בכתר תורה, כך אמר כאן בך חותמין להורות כי עמוד התורה גדול מכולם, ומ"מ הבטחת הארץ היתה בזכות הקרבנות כפירש"י על במה אדע
מאמר (כה) ביאור פרשת קחה לי עגלה משולשת ומדרש הרבתי
וזה ביאור הפרשה, כי אברהם שאל מה אשיב לשואלי דבר משפט לומר ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה אומת ובמה אדע להשיב כי אירשנה שירושה היא בידי מן שם בן נח ולא בתורת ליסטיו' והשיב לו קחה לי עגלה משולשת כו' ותור וגוזל ויבתר לו את כל אלה בתוך ואת הציפור לא בתר, וק' מה נשתנה הציפור מכל בהמה ולמה קראו בשם גוזל, אלא שרצה לפרש טעמם של הקרבנות ומתוכו עשה הוכחה כי לא בתורת לסטיות לקחו ארץ, כי כל קרבנות באין לכפרה על האדם הן שחטא בכל נפשו הן שחטא בכל גופו הן שחטא באיזו אבר מיוחד, בחמלת ה' עליו הוא לוקח תמורתו נפש הבהמה וכל נתח ונתח שבבהמה מול נתחי האדם שנאמר ונתח אותו לנתחיו ר"ל מול נתחי האדם לומר זה תמורת זה, וזה שייך דווקא בבהמה שיש בה נתח מול נתח וקרביו מול קרב איש ולב עמוק, אבל לעוף תור וגוזל כשמו כן הוא אינו ניזון מעל אבוס בעליו לבד אלא גוזל משל אחרים שהרי לכך נאמר בו והשליך מראתו בנוצתה פירש"י לפי שניזון מן הגזל ואם כן אין בו קרב מול קרב לכך בטלה אצלו כוונה זו ולכך אין בו ביתור כמו בבהמה שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו מהו איש בתרו לשון איש צריך יישוב, אלא כך פירושו שכל איש ואיש ממש ילמוד מן ביתור זה שנסדרו שני חלקי הבהמה זה מול זה כך יתן כל איש בתרו בגופו ממש כנגד בתרי הבהמה לאמר זו תמורת זו, ואם