שפתי דעת שלט

אדם שניתן חלקו ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודין ומשבחין על כך שאין חלק יפה בחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלן והם מודים ומשבחים על כך וכה"א חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי אברך את ה' אשר יעצני עכ"ל, ומדרש זה כולו מקשה מראשו עד סופו, כי מה שמקשה ברכה וקללה למה נאמר מה ק' לו ומה הירץ, וע"ק הזכיר תתלה בפרשת דרכים וא"כ הזכיר שבילין במקום דרכים, וע"ק היה מודיע לעוברים ושבים בשלמא לעוברים שפיר אבל נשבים משם מה מודיעם, ולמה נקט ג' או שתים פסיעות, וכן בנמשל ג' או ב' ימים כי אינו אתי שפיר בשניהם לא במשל כי מי גבר לא יראה מה שיהיה אחר ב' או ג' פסיעות ולא בנמשל כי יסורי הצדיקים או שלות רשעים נמשכים יותר מן ג' ימים וע"ק מאי ואומר שמרבה כל כך בראיות מא צורך, וע"ק מה מוסיף ר' יהושע בן קרחה על ת"ק, ובמה טעה זה הבן לא חנם אשר לא היה בו דעה ליטול מנה יפה, וע"ק מה קמל"ן שישראל מודין ומשבחין כו' מי לא יודה על חלק טוב שניתן לו וכפי הנראה שת"ק ור' יהושע בן קרחה שניהם באו לתרץ קושיא הנ"ל ראה כמדבר ליחיד לפניכם כמדבר לרבים ודעת ח"ק שר"ל כל הפסוקים אלו אזהרה ליחיד אזהרה לרבים כי בכולם המדה שוה לכך מדרש זה מביא משל מן פרשת דרכים כבושין לרבים ומן שבילין כבושים ליחיד כמ"ש עמדו על דרכים ושאלו לנתיבות עולם איזו דרך הטוב ולכו בה, וכבר ידעת כי כל זרך מדבר בדרך רחב כבוש לרבים וכל נתיב היינו שביל קצר כבוש ליחידים כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כי סתם דרך כבוש לרבים שלום יש בו מלסטים כי שכיחי עוברים ושבים אבל אין בו הנעימות כי רבים דוחקין זה את זה והנתיב בהפך זה ובתורה יש גם בדרכים הנעימות ובנתיבות השלום, על כן נקט ראה לתקן השבילין והנתיבות ליחידים ונקט לפניכם לתקן דרכים הכבושים לרבים וכמ"ש ואמר סולו סולו פנו דרך כי מסילה היינו שביל ונתיב וכל התיקונים הללו לעוברים ושבים היינו לעוברי עבירה ושבים בתשובה שלא יסוגו אחור מלעשות תשובה עבור יסורי הצדיקים ושלות הרשעים כי המה רק לפי שעה והכל הולך אחר החיתום כי סוף כל דבר הכל נשמע, ומספר ב' או ג' מיוסד על מה שדרשו רז"ל מסכת יומא פרק ח' וז"ל עבר אדם עבירה פעם א' מוחלין לו פעם ב' מוחלין לו פעם ג' מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, מאי ואומר מהו דתימא ה"מ בציבור אבל ביחיד לא קמ"ל הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ואם תדקדק באיוב תמצא שפסוק הן כל אלה מדבר ביסורי הצדיקים, אבל פסוק על שלשה פשעי ישראל מדבר בשלוח רשעים שהקב"ה מעביר עונם ומאריך להם עד ג' פעמים ומה ענין זה לזה, אלא ודאי כוונתו להשוות יחיד לציבור בין ביסורי צדיקים בין בשלוות רשעים כי כל לשון הן מורה על איזה ק"ו כמו הן כסף וגומר הן בני ישראל וגומר ואצל יסורי הצדיקים עשה ק"ו מן יחיד לרבים לומר הן אפילו עם גבר יחידי יפעל פעמים שלש ואינו מניחו ביסורין יותר מזה המספר ק"ו לרבים דנפיש זכותייהו, וממנו למד גם לפסוק על שלשה פשעי ישראל שנקט ג"כ רבים לרבותא אפילו רבים אינו מאריך להם אפו יותר ק"ו ליחיד, ומדקאמר לאיוב להשיב נפשו מיני שחת ש"מ שכל בעלי יסורין בעה"ז ב' או ג' פעמים עם גבר סופו לשמוח בעה"ב וכך המידה בין ביחיד צדיק בין ברבים צדיקים, וכן להפך ברשעים יחיד או רבים כולם במישור בעה"ז ב' או ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה. ועל כן הוצרך לכל הראיות, כי מתחילה אמר אתם רואים הרשעים מצליחים בשנים או ג' ימים לאו דווקא ימים אלא כמו פעמים כענין שלשת השריגים שלשה ימים הם כך כאן להפך עשה מן ימים רמז אל פעמים שמותר להם ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה לפעמים נדחה גם בעה"ז ולפעמים מכלה כל שנותיו בטוב ונדחה מן העה"ב שנאמר כי לא תהיה