שפתי דעת שלז

בארור ראשון ע"כ הזכירו גם כאן באמרו והקללה אם לא תשמעו וגומר דהיינו ממש ושם נסתר הנאמר להלן, וכן נאמר בפרשה ופן תדרש לאלהיהם וגומר ביאר שם שגם המחשבה בהם אסורה וק"ל

מאמר (שו) ברכתי מהו שמותר לקרות התוכחות בקריות הרבה כו'

ומ"ש ראה אנכי כמדבר ליחיד ואחר כך אמר לפניכם לשון רבים יתכן לפרשו ע"ד שמסיק ברבתי פרשה זו וז"ל הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחה בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולן למדוני רבותינו למה אין מפסיקין בקללות אמר כו' אמר רבי חייא בר גמדא לפי שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן ד"א למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך כיצד אם יקראו התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאינו מברך שתי פעמים לפניהם ולאחריהם אלא אחד קורא את כולן, רבנין אמרי אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום עכ"ל, הגם כי לפי הנראה שרק דברי רבנין סמך לפסוק ראה אנכי מכל מקום נוכל לומר שכל הענין סמך לפסוק ראה אנכי ובא לתרץ למה הזכיר לפניכם כמדבר לרבים וראה כמדבר ליחיד אלא שבא לרמוז שיחיד יקרא כל הקללות לכך אמר ראה ומה שמסיק בסוף ממה שקרינו בענין ראה אנכי כו' קאי אכולא ענינא, וכפי הפשט יתכן לפרש ג' דיעות הללו כי דעת רבי חייא לומר שיש הבדל בין אדם המקבל עליו לעשות איזו דבר בקנס אלף זהובים שיתן צד העובר לאדם המקבל עליו לעשותו בקנס מאה זהובים לבד ואינו רוצה לקבלו עליו בקנס אלף זהובים כי זה מורה על שהוא מואס בדבר ההוא ואינו חשוב אצלו כ"כ ולפיכך בזמן שיחיד קורא את כולם כאילו אמר תיתי לי כל האלות האלה אם לא אשמור מצות ה' זה מורה על שהם חשובים בעיניו וחפץ בעשייתן על כן אינו מקפיד אף אם הושת עליו קנס גדול זה או יותר ממנו אבל אם היו מחלקין האלות להרבה פרשיות דומה כאלו כל קורא אינו מקבל עליו המצות כי אם בקנס מקצת אלות ואינו רוצה לקבלם בקנס כל האלות ועל כן היה נראה הדבר כמואס במוסר ה' דהיינו התורה והיו כל ישראל נראין חלוקין לאגודות אגודות כי זה קבל עליו המצות בקנס מספר אלות אלו והשני בקנס מספר אלות אחרים ולא ראי זה כראי זה וזה לא יתכן כי כל ישראל בנים לה' אלהיהם לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות כי בנים אתם ואב א' לכולכם וא"כ כולם שוין לקבל מוסר אביהם בסגנון א' כמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ובזה מדוקדק מה שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס הל"ל בני תחלת הפסוק או בסופו אלא שרוצה לומר מוסר ה' שאמר אל כל ישראל בני אתה אל תמאס מוסרי כמדבר ליחיד שהרי נאמר איש את בנו ולא אמר בניו לשון רבים אלא שרצה לומר שכך בנמשל אמר ה' אל איש מישראל בני אתה וחייב אתה לקבל כל מוסר אביך שבשמים ומכאן יצא הלימוד שלא יעשו התוכחות קוצין קוצין, אך שיש מקום לומר שדווקא באותן תוכחות שבפרשת כהנים אין לעשות בהם פרשיות הרבה לפי שנאמרו מפי הגבורה כי כן כתב הרמב"ם הל' תפל' פרק י"ג אבל תוכחות של ערבות מואב שמשה אמרן יכול לעשותן קיצין לפי שנאמר סר ה' בני אל תמאס סד"א דווקא תוכחות שבתורת כהנים שנאמרו מפי הקב"ה שעל כן יכול לעשותן קוצין על כן מסיק ד"א לפי שנאמר עמו אנכי בצרה כו', ולטעם זה אין חילוק בין אותן שבת"כ לאותן שבערבות מואב והטעם שאם קורא את כולם אז יברך לפניהם קודם שתחול הצרה ולאחריהם ג"כ אחר שתכלה