שפתי דעת שלה

לאהבה את ה' אלהיך ואחר כך חזר ופירש ולעבוד את ה' אלהיך, ונ"ל מכאן ראיה גדולה למה שמסיק בספרי ומביאו הילקוט שבמקום אהבה אין יראה ובמקום יראה אין אהבה חוץ מיראת ה' שבמקום יראה יש אהבה לכך אמר ולאהבה אותו רוצה לומר אותו שהוזכר כבר אצל היראה כי הנזכר אצל היראה דהיינו ה' אלהיך שם הוא נזכר גם לאהבה כי במקום יראה שם האהבה אבל העבודה מילתא אחריתי היא לכך פרט ולעבוד את ה' אלהיך, אמנם כל הלמדי"ן כך פירושם כי ה' לא שאל מן האדם כי אם הענוה כמ"ש והיה עקב תשמעון כי מידה זו נקל מאוד לאדם להרגיל את עצמו בה בהרגישו ערך שפלותו וכל הדברים הטובים שהזכיר ימשכו ממילא מן הענוה כי ענוה מביאה לידי יראה שנאמר עקב ענוה יראת ה' והיראה מביאה לידי לעבוד. ולשמור כו' נמצא שהכל נמשך מאליו ואחד גורר את חבירו באם תעשה את הדבר הקטן שהקב"ה שואל מעמך והוא שתהיה כמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה זה"ש מה ה"א שואל מעמך הל"ל ממך מהו מעמך אלא לפי שהקב"ה יש לו מדור עמך ועם גבר יהיר לא ינוה כמו שלמדו מן פסוק אותו לא אוכל על כן הוא מבקש ממך הענוה כדי שישאר עמך במדור א', וממה ששואל ממך הענוה היינו לכדי שע"י הענוה תבא לידי יראה מעצמך זה"ש כי אם ליראה תכלית הענוה כדי שישאר עמך ותכלית היותו עמך כי אם ליראה כי בזמן שתהיה עמו תמיד מסתמא תירא מפניו ומן היראה ימשך שתלך בכל דרכיו אשר הוא הולך כו' מה הוא רחום כו' ועי"ז תבא גם לידי לאהבה אותו ולעבוד כו' ולשמור כו' אבל שאלה ראשונה זוטרתא היא שאינו שואל רק הענוה ובמסכת עבודה זרה פרק א' מסיק ענוה מביאה לידי יראת חטא כו' בא למעט יראת העונש על כן אמר כאן ליראה את ה' אלהיך וללכת בכל דרכיו שתירא אותו שלא תעבור על רצונו לבלתי לכת בכל דרכיו כי זו היא היראה המשובחת אשר עליה אמר מה רב טובך. אשר צפנת ליראך ולמעלה פירשתי כי מן פסוק זה למד ר' מאיר שחייב אדם לברך בכ"י ק' ברכות, ורש"י פירש אל תקרי מה אלא מאה ובעל הטורים פירש שיש בפסוק ק' אותיות, אבל צריך לומר שואל מלא בוי"ו, ופירש עוד ממך בני' מאה ולא דק כי מעמך כתיב וראיה גדולה לכל דברינו שכל הלמדי"ן פירושם שכ"א גורר את חבירו שהרי מסיים לטוב לך וזה ודאי פירושו שסוף הכבוד לבא מעצמו כי בלי ספק שלא יצוהו לעבוד מחמת קיבול פרס אלא שכ"ז נמשך מעצמו לטוב לך, ובזה מתורץ מה שנאמר ועתה ישראל וכי לא ידענו עדיין שעם ישראל הוא מדבר אלא לפי שבקש מהם דרך הענוה הרמוזה בעקב ואמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שאינו מבקש ממך דבר כי אם הדבר המביא לידי יראה והיינו הענוה הרמוזה בעקב ועל כן אמר פשיטא כל אשר בשם יעקב יקרא פשיטא שילך בדרכיו בעקב ענוה כהוראת שם יעקב אך יש לחוש במי אשר יקרא בשם ישראל שהוא על שם כי שרית שיבקש לו שררות וגדולות הפך העקב על כן מן הישראל יש צורך לשאל ממנו דרך הענוה וכן בפסוק לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט הורה שמצד שאתם ממעטים עצמכם לפניו יתברך חשק ה' בכם וכן כאן נאמר רק באבותיך חשק ה' וגומר ומה שהכניס בין הדביקים פסוק הן לה' אלהיך השמים וגו' לפי שאמר שהקב"ה שואל היראה לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועל ז"א הן לה' אלהיך השמים וגו' ואם כן הכל בידו סד"א שגם יראת שמים בידו קמ"ל מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה שהכל בידו חוץ מן יראת שמים ואחר כך אמר בשבח הענוה שרק באבותיך חשק ה' מכל העמים והיינו בזכות שהיו ממעטים עצמם לפני כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר מה כתיב ביה עתה ידעתי כי ירא אלהים חתה כי ענוה מביאה לידי יראה על כן מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם הדבר המביא לידי יראה זהו שאמר כי אם ליראה ואמר אחר כך בשבח הענוה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' עושה משפט יתום וגו' ומכאן אמר רבי יוחנן שבכל מקום שאתה מוצא גדולתו