שפתי דעת של

השמש שהזכיר לפניו שהרי קודם החטא אפילו תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה ועל כן נא' במשה ומשה יקח את האהל כי מן פסוק זה דרשו שאותן כתרים של הוד שניטלו מישראל במעשה העגל לקחם משה ואהל מלשון בהלו נרו על ראשי על כן אמר כאן לשמש שם אהל בהם והוא גם כן לשון אור ואחר כך אמר שאותו אור אפשרי לאדם שאור עקיבו יהיה גדול ממנו ואולי זה בזכות שמירת המצות שבני אדם דשים בעקביהם ונראים כקלות ובאמת אפילו בשמרם עקב יזכה להיות נזכר על ידם כזוהר הרקיע, והיינו רושם מאה ליטרא שהזכיר המרמז לקירון עור פנים נא מזיו השכינה כי זה מעין שכר עוה"ב, ותבין ותשכיל כי בית המקדש נברא גם כן בכך שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך ושם חיבור הרוחניות עם הגשמיות על כן בא שם רמז על מספר י"ה בט"ו מעלות שמן עזרת אנשים לעזרת נשים בבית עולמים, ובמשכן באו לנדבה ט"ו דברים שבפרשת תרומה, והיה מספר ק' אמה בבית עולמים כמו שדרשו על פסוק קוממיות כקומת אדם הראשון והיינו לפי שמן המקדש יוצא המקור של שני מיני שכר אלו הן יעוד הגופני אשר מימיו מן המקדש וכאן הן שכר הנפשי השייך להעם הבא הנמשך מן כ"ף של השם יתברך כמו שמשה זכה לקירון עור פנים מן ושכותי כפי עליך כך כל זוהר הבא מן זיו השכינה לעתיד לבא נמשך מן כף של אל יתברך על כף עשה משל מן ק' ליטרין על שכר העולם הבא, והביא על זה פסוק ברוך ה' יום וגו' כי כל ענין זה רמוז היטב בפסוקים אלו שנאמר עלית למרום שבית שבי ב' שביות דהיינו שכר העולם הזה לקחת מתנות באדם זהו קירון עור פניו שהיה לו מעין העולם הבא וקראו מתנה ע"ד מאמר רז"ל שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כי המתן היינו השכר שלעה"ב והוא גדול מן השכר עצמו הניתן בעה"ז ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי דבר זה הוא מתנגד אל מנהג בני האדם כי בנוהג שבעולם שהמתן טפל אל השכר וכאן תוספת מרובה על העיקר והמתן של שכרן הוא עיקר על כן אמר לקחת מתנות באדם הן קירון עור פני משה הן ב' כתרים של קרני ההוד שנקשרו לכל איש מישראל בהר חורב ואותן מתנות הם באדם ר"ל שהיו שייכים לאדם הראשון קודם שסרח, ואף לאחר שסרח ניתן לו שכן העולם הזה שנברא ביוד ה"א זה"ש ואף סוררים לשכון יה אלהים כי שם יה שוק גם בין הסוררים ליתן להם לפחות שכר העולם הזה משאוי ה' או י' ליטרין דהיינו י"ה אלהים, אבל אל אמוני שלומי ישראל לא זה עיקר השכר אלא שכרן ק' ליטר כמנין כ"ף זהו שאמר ברוך ה' יום יום יעמוס לנו כמספר ק' ברכות שאנו מברכין את ה' יום יום דבר יום ביומו מעין ברכותיו כנגדם הוא יעמוס לנו שכר כמספר קאי לעולם הבא הנצחי והו שאמר יעמס לנו האל ישועתינו סלה סלה היינו הנצחיות ואמר לנו למעט הסוררים ששכרן בשם י"ה דהיינו יו"ד או ה' היטרין או להיות מושפע אין משפיע., אבל לנו יעמוס שכר כמספר ברוך ה' יום יום דהיינו ק' ליטרין שאדם נושא לאחוריו כי מלבד מה שנשא המשל באחור ופנים על דבר כבד שמדרכו לשאת אותו מאחוריו על כתיפיו או דבר קל שמדרכו לשאת אותו בפניו בידו, יש בו עוד רמז לשזה בלתי נראה כי מי יביאנו לראות מה שיהיה אחריו וזה תאוה היא לעינים לראות עולמו בחייו מה שאין כן בעולם הבא שעין לא ראתה, ורמז ממה שמסיק במנחות פרק התכלת היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה פירש רש"י אל תקרי מה אלא מאה, ומדנקט ענין ק' ברכות אצל היראה ש"מ שגם פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך אל תקרי מה אלא מאה רצה לומר מספר ק' הוא רב טוב הצפון כי ב' מה אלו משמעות אחד להם ויראה זו היינו אהבה כי בספרי מסיק שיראי ה' היא האהבה לא יראת העונש וק"ל סימן לדבר טובך אשר צפנת ר"ת שלהם עולה