שפתי דעת לב

עולם, בר קפרא אומר כזה שהוא מאחה את הקרע, וקרע זה היינו שהבדילו התחתונים מן סבה ראשונה ית' לאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואין לו חיבור עמהם כי קודם שבא אברהם לא היה רק אלהי השמים שנאמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, ואחר כך שבא אברהם נעשה גם אלהי הארץ נמצא שאברהם איחה וחיבר התחתונים עם העליונים, והיוצא מזה שגם התחתונים חייבין לעבוד אותו ולשמור מצותיו כעבד לאדוניו לפי שכולם אפשרי המציאות והקב"ה מעמידם בהשגחתו ית' על כן יש לו דין הבעל והאדון כי על כן אמרו רז"ל בברכות פרק א' מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר אדני ה' מה תתן לי וגומר אמר זה על מה שנ' לו שכרך הרבה מאוד כאדון הנותן פרס לעבדו חלף עבודתו ואף על פי שמסתמא לא היה שכר העה"ז עיקר הבטחתו כי אם שכר העה"ב ששייך לומר עליו שכרך הרבה מאוד מ"ע גם שכר העה"ב תלוי במי שמניח בן ליורשו כדאיתא בכלי יקר, נמצא שמה שאמר לו הקב"ה אני בעל העולם והוא קראו אדונו בזה חתם כל הענין ראש אמנה לכך נאמר ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך לפי שיופי זה נאמר על המעשים טובים וכבר נאמר אם צדקת מה תתן לו ואם כן למה הוא מתאוה כל כך אל יפיך על כן תיקן ואמר ליפותך בעולם להודיע יופי מעשיך לכל באי עולם כדי שידעו למה זה ועל מה זה חיבתי אליך יותר מלזולתך כמו שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כמו הודעתי, וסמך עבודתו של פסוק ושכחי עמך ובית אביך לומר לו אתה ואביך חייבין בכבודי לפיכך חייב אתה לשמוע בקולי אשר אנכי מצוך לילך מבית אביך אע"פ שלא תוכל לקיים מצות כיבוד אב ואם מ"מ אני פוטרך כי כבודי קודם, ויכול להיות שעל כן קראו בשם בת שאין מורא וכיבוד חל עליה כי רשות אחרים עליה כפירש רש"י פ' קדושים כך אמר כאן רשות אחרים עליך והיינו הקב"ה, ואוני שלפי מדרש זה יפורש על אברהם גם פסוק הסמוך ובת צור קרא לאברהם בת מן הטעם שהזכרנו, וקראו ציר שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגומר כי כל העולם נברא בעבורו כמו שלמדנו מן בהבראם על כן נקרא אברהם צור כי ממנו חוצבו כל באי עולם, ועליו אמר במנחה פניך יחלו עשירי עם שנא' ולאברם הטיב בעבורה וגו' וזה היה בסיבת שכל כבודה בת מנך פנימה זו שרה אשתו שמחמת צנועתה הטמין אותה פנימי בתיבה ועל ידי שבקשו המכס פתחו ולקחוה ועל ידי זה זכה למתנות רבות כנודע ומ"מ היה הכל טפל אצל אברהם כמו שדרשו עליו פסוק אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאד ר"ל אבל לא בשכר מצותיו כי לכך נאמר וילך אברם כאשר דבר אתו ה' ר"ל כדי לקיים מצותיו ודבר ה' יקום לעולם ולא לקבל השכר אשר ייעד לו, לפיכך התחיל כסדר בשלשה עמודים אשר עליהם העולם עומד, מתחילה העמיד עמוד התורה עמא דשעבידו לאורייתא וכתיב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מקום קבלת התורה, ואחר כך מיד ויבן שם מזבח להעמיד עמוד העבודה, ואחר כך ויטע אשל אכילה שתיה לויה לעוברים ושבים להעמיד עמוד גמילות חסדים, ולפי שמזבח זה היה ארעי לפי שעה וכל מסעיו היו להר המוריה אל המקום אשר הכין ה' לשבתו מימי קדם על כן נאמר ויבן שם מזבח וגומר ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ר"ל אל ההר הידוע והוא הר המוריה אשר הוכן מימי קדם להיות שם בית אל ויט אהלה אהל לשכינה, וסמך כל זה אל בשורת הארץ כשאמר לו לזרעך אתן הארץ הזאת כי ידע בנבואה שלא יירש זרעו ארץ כי אם בזכות הקרבנות כמו שפירש"י על פסוק במה אדע כי אירשנה וענין ברית בין הבתרים הוא ראיה על העתק ראשון ואחרון כי לך לך האמור בהתחלה היה כדי להביאו לידי העתק אחרון לך לך אל ארץ המוריה כי שם יושלם הזיווג בינו לבין הקב"ה בדמיון דכר ונוקבא הרמוז בתוספת שם יה במקדש אל ית' ותדע כי בקרבנות נאמר ריח ניחוח לה' על כן המשיל במדרש הרבתי את אברהם לצלוחית של פלייטון שאין ריחו נודף