שפתי דעת שכח

לשונאיו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו, מלה"ד אדם יש לו משאוי של ה' או י' ליטרא פושט ידו ונוטל, אבל אם יש לו משאוי של ק' ליטרא טוענו על כתיפו לאחריו כך מתן שכרן של אומות בעולם הזה כאדם שנושא משא קל מלפניו, אבל מתן שכרן של צדיקו משאוי גדול שעל הכתף, אמר דוד ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה הצדיקים מתן שכרן לאחריהם שנאמר ואחריו כל ישרי לב, משל לבעל הבית שבאין הכל ומפקדין אצלו פקדונות והי' נוטל הפקדונות ומניחן בתיבה ומגדל ומשמרן יפה, פעם א' בא אליו קוביוסטיס ובידו פקדון אמר לו הפקד לי פקדון זה אמר בע"ה לעבדו טול הימנו פקדון זה וסמוך אותו אחורי הדלת, אמר ליה מארי מה ראית ליתן פקדונות אחרים בתיבה ומגדל ומשמרן יפה ונועל בפניהם, וזה אמרת לסמוך אותו אחורי הדלת אמר ליה בא ואומר נן, אותן שנתת בתיבה ומגדל ונעלתי בפניהם אין בעליהם מבקשים אותה אבל זה הוא קוביוסטיס עכשיו הוא הולך ומשחק ומאבד את כליו והוא מבקש פקדונו מידך, כך ישראל והעו"ג עושין מצות, מה שישראל עושין בעולם הזה אינן מבקשין כי אם לעולם הבא, אבל העו"ג מיד ניתן להם שכרן שנאמר ומשלם לשונאיו, אמר משה לישראל הוו יודעין שהמצות שאתם עושין שמורות לכם לעתיד לבא שנא' ושמר ה' אלהיך לך את הברית, ולעה"ב הקב"ה נותן להם שכרן שנאמר הנה שכרי אתו ופעולתו לפניו, והם רואים ומתמיהים ואומרים כל הטוב הזה מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך עכ"ל, ויש לדקדק במדרש שאמר נקרא רע והפסוק שהביא אינו אומר שנקרא רע אלא לא ינקה רע, ועוד קשה וכי בשביל שאינו מניח לבניו נקרא רע הלא אדם קרוב אצל עצמו, ועוד קשה שמסיק אמר הקב"ה כו' ובסוף המדרש מסיק אמר משה כו' וע"ק שאמר מתן שכרן של צדיקי' לאחריהם כו' ואחר כך מביא פסוק ופעולתו לפניו וע"ק למה נקט מכוון מספר י' או ה' ליטרין א ק' לטרין מסתמא יש דבר נסתר במספר זה וע"ק בשמירת הפקדון למה נקט דווקא מגדל או דלת, ויש ליישב מה שאמר נקרא רע אין עיקר ראייתו מן פסיק יד ליד לא ינקה אלא מן פסוק טוב ינחיל בני בנים שמע מינה שהמנחיל נקרא טוב וממילא נשמע שהאינו מנחיל נקרא רע, ובפסוק זה שמביא מבואר הטעם למה נקרא רע לפי שאינו מניח לבניו כלום מן זכיותיו אשר בזכותם ימלטם ה' ביום רעה כי בסוף פסיק זה נאמר וזרע צדיקים נמלט שמע מינה שגם תחלת הפסוק יד ליד לא ינקה רע מדבר גם כן בזרעו שאף אם הוא ינקה מן הרעה על ידי שאוכל כל זכיותיו מ"מ זרעו לא ינקה כי הקב"ה פוקד עון אבות על בנים ואם הוא אינו בא לידי מדה זו בניו יבואו לידי מדה זו, ומבואר ענין זה בפסוק ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו' כי יש לפרשו בשני דרכים, הדרך הא' שמדבר בצדיקים שאין מיתתן על ידי מלאך המות כי אם בנשיקה מיד ה' וזה שכתוב ממתים ידך ה' ממתים מחלד אין מיתתם כי אם מן העולם הזה הנקרא חלד, כי מדרכו לעשות חלודה בכל דבר שנתישן, אבל גם במיתתן חלקם בחיים לעולם הבא, כי אינן מבקשים לאכול שכרן בעוה"ז אלא חלקם בחיים הנצחיים ועל ידי שאינן אוכלין שכרן בעה"ז ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, דהיינו בני בנים כדרך שנאמר טוב ינחיל בני בנים ואז ברית כרותה שזכותו יהיה שמור לדורי דורות כי בג' דורות הוי חזקה, וצפונך תמלא בטנם היינו רב טוב הצפון להם לעולם הבא תמלא בטנם, דרך ב' הוא שמדבר ברשעים ועליהם אמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד כי הרשעים קרוין מתים בחייהם אף בימי חלדם הם מתים, חלקם בחיים שהם אוכלים חלקם בחייהם וצפונך השייך לעולם הבא תמלא בטנם בעולם הזה כמו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו ישבעו בנים מן רביי הטובה שיש להם בעולם הזה עד שמניחים יתרם המותרות שיש להם בעולם הזה לעולליהם אבל לעצמם אינן משיירין כלום על ידי נתינת צדקה ואני איני כמותם אלא בצדק בזכות הצדקה שאני גונז לעצמי אחזה פניך אשבעה בהקיץ לעולם הבא תמונתיך, ומ"ש לשון פנים ואחור ב' פעמים דסתרי אהדדי לפי שאחד מדבר בפנים ואחור