שפתי דעת שכד

חרדים להתקרב אליו מאהבה כפירוש רש"י וכל קירוב בא מצד אהבה לאפוקי היראה גורמת ריחוק כי כל אדם מתרחק מזה אשר הוא ירא ממנו אבל הוא מתקרב אצל אהובו לכן נקט רש"י לשון להתקרב, ועל ידי הקירוב יכול האדם לבא לידי נבואה כדיבוק האוהב בנאהב ולפיכך כשאמרו ישראל קרב אתה ושמע וגומר בזה הרגיש משה שאין חפיצים לשתחול עליהם הנבואה וישמעו קול ה' מדבר אליהם לא ע"י סרסור על אמר משה כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה וכי לא יפה היה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני, כי אילו הייתם עושין מאהבה אז הייתם מתדבקים בה' כדיבוק האוהב בנאהב ואז היתה הנבואה חלה עליכם והייתם שומעים ממנו לא ממני, אבל הקב"ה אמר דרך פשרה מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה כי אפילו מיראה יש לחוש שלא יעמדו בה כי כל יראה בסור המכריח ר"ל הדבר אשר בו הקב"ה מיראו ישוב לסורו לכך אמר כל הימים, זה"ש במדרש התלמוד אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים כי רצה משה שיעשו מאהבה ויהיו חרידים להתקרב אל ה' מאהבה ולשמוע מפי הגבורה עצמו והיינו ממש ענין הנבואה שיהיו כולם מקבלים קול ה' ושומעים מפיו והרב אמר דרך פשרה מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה, בעה"ז ושניהם לא נתקיימו לא דברי הרב ולא דברי התלמיד וקשה אם דברי הרב לא נתקיימו ק"ו לדברי התלמיד, אלא כך פירושו דברי הרב דהיינו היראה פשיטא שלא נתקיימה היראה אצל הירא דבר ה' כי כך קבע היראה בסור המכריח יסור לסורו אנא אפילו דברי התלמיד דהיינו האהבה סד"א שמי שהיה אוהב באהבה שאינה תלויה בדבר ישאר באהבתו לעולם קמ"ל שגם זה לא נתקיימה, אבל לעתיד יתקיימו שנים וכדרך שבארנו שינוי הלשון שבשני מקומות אלו כי מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב אלהיה שבות עמו הוא דברי התלמיד שיעשו מאהבה ואז ישועתם כפולה לכך נקט ישועות שתים במשמע ונקט בשוב אלהים כי גם בשורת הדין הם ראוין לגאולה אבל פסוק מי יתן מציון ישועת חסר וי"ו זה דברי הרב שאמר מי יתן והיה זה לבבם ליראה אע"פ שהיראה אינה מביאה כי אם ישועה אחת מ"מ השי"ת יגאלם ברחמיו ית' לכך נאמר בשוב ה': מאמר (רצז) ביאור נחמו נחמו עמי וגו'

ואחת ושתים שאמרנו ביארו ישעיה הנביא בנבואת נחמו נחמו יאמר אלהיכם וגומר כי ידוע מארז"ל במס' יומא שבזמן שעושין תשובה מיראה אז הזדונות נחשב כשגגות ובזמן שעושין תשובה מאהבה אז הזדונות נחשבים לו כזכיות והיינו ממש כפל סילוק הזדון ובא במקומו זכות וזהו הכפל של נחמו נחמו עמי וביארו אחר כן באומרו כי נרצה עונה ר"ל העון יעלה לרצון והיינו ע"י שהזדונות יתהפכו לזכיות זהו כפל ממש אבל בשב מיראה אין נפל זה שהרי הזדונות נעשו כשגגות ואם כן עדיין ישראל צריכין לרחמי ה' לכפר שגגותם לכך נאמר בשב מיראה ישועת חסר ו' כי אין כי אם תשובה. אחת להסיר הזדונות וכתיב בשוב ה' כי עדיין צריכין לרחמים בהסיר השגגות שנשארו מן הזדונות שנתהפכו לשגגות אבל ישועת מלא בוי"ו רמז לכפל התשועה לשב מאהבה שתשועתו כפולה שהזדונות מתהפכין לזכיות כתיב בשורת הדין יהיו ראוין לגאולה לכך אמר נחמו נחמו יאמר אלהיכם הזכיר מדת הדין אלהיכם אל הכפי מן הטעם שנתבאר וחזר ופירש ענין הכפל באמרו כי נרצה עונה, ומ"ש כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה כפלים וגו' ג' פעמים כי שהזכיר כל אחד נתינת טעם על מה שהזכיר לפני זה ח' נחמו נחמו עמי היינו ענין הכפל ב' דברו על לב ירושלים ג' וקראו אליה, הדבור על לב היינו בזמן שעושין מיראה התלויה בלב שנאמר מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה וכן. אמר במדרש הנ"ל לעתיד