שפתי דעת שכג

הדורש שיאמרו עליו שהוא אומר ועושה דורש ומקיים ורש"י פי' מקהלת על פסוק מי אוהב בהמון לא תבואה שאין במצותיו מצוה מסויימת כגון בנין בית הכנסת וס"ת, ונראה שלכך סמך זה לאומרו אוהב כסף שנדרש על משה ודוד כי שניהם היו. משתדלין לעשות בממונם מצוה מסויימת דוד בבנין בית המקדש שהפריש מן כספו וזהבו, והוא רמוז בפסוק אשר ייטב לך ולבניך ומשה הבדיל מן חלק טרי הלוים בחייו כי גם זה מצוה מסויומת בממונו שהרי מסתמא היה לו ולזרעו חלק בערי הלוים כי בניו יקראו על שבט הלוי, אך לדורות לימד משה את העם שכל הרוצה במצוה מסויימת יקנה ספר תורה בממונו זהו שנאמר מיד וזאת התורה אשר שם משה וגומר שם לשון סימן כמו שדרשו על פסוק שימה בפיהם והיינו מצוה מסויימת ולכך נסמכו ג' עניני מצוה מסויימת בפרשה זו ושלמה סמכם בפסוק אוהב כסף וגו' ובענין הזרחת כשמש שהזכרנו שמשה הזריח שמש לרוצחים להודיע כי יש להם דין אם זרחה השמש עליו כאמור, נראה שמטעם זה סמך ענין זה לפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וגומר פירוש תדע מהלך גלגל היומי וממנו תראה וכן תעשה לעבוד את ה' בשמחה ובאהבה כמו שהשמש ישיש כגיבור לרוץ אורח במצות ה' כך תעשה גם אתה כי משה הלך לשיטתו שאמר לישראל רפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה כפירש"י בפסוק ואת תדבר אלינו אע"פ שהקב"ה אמר דרך פשרה מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה אותי לכך אמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה תלה השאלה בהקב"ה לפי שמשה שאל יותר דהיינו אהבה אבל יראה לגבי משה זוטרתי היא לפיכך נקט ה' אלהיך כי הקב"ה בחר ביראה דרך פשרה אבל לגבי משה שאלה זוטרתי היא כי רצה שיעשו מאהבה דווקא

מאמר (רצו) מי יתן והיה וגו' ה' אמר הרב והתלמיד כו'

וזהו שמסיק במדרש שוחר טוב ומביאו בילקוט בפרשה זו מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה אותי שני פעמים כתיב בספר תהילים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני ולמה כתיב אמר רבי לוי הרב אמר פסוק אחד והתלמיד אמר פסוק אחד הרב אמר מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה והתלמיד אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעה"ז אבל לעה"ב מתקיימין שניהם דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב חדש ודברי התלמיד מנין שנאמר את רוחי על כל בשר עכ"ל, ויש לדקדק איזו אמר הרב ואיזו התלמיד כי מצינו שינוי בשני פסוקים אלו כי פסוק אחד אומר מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו נקט ישועת לשון יחיד בשוב ה' היינו שם של רחמים, ונפסוק שני אמר ישועות לשון רבים בשוב אלהים שם של דין ונראה לפרש לפי ששכר של העושה מאהבה כפול מן שכר העושה מיראה דאילו בעושה מאהבה נאמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגומר ואילו בעושה מיראה אמר שומר הברית והחסד אוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה כדאית' בסוף נושה זו ואם כן כשישראל עושין תשובה מאהבה אז יש להם ישועה כפולה והיינו ישועות שתים במשמע ואז נגאלין גם מצד שורת הדין על כן נאמר בשוב אלהים ר"ל אפילו בשורת הדין יגאלם אחר שעושין תשובה מאהבה וישועת' כפולה כמ"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם אפי' אלהיכם שהוא מדת הדין יתן לכם נחמה כפולה אבל כשישראל עושין תשובה מיראה לבד אין הישועה כפולה לכך נאמר ישועת ישראל אחת במשמע וכתיב בשוב ה' שבות עמו כי כשעושין מיראה לבד עדיין אינן ראוין לגאולה מצד שורת הדין אבל מ"מ יגאלם ה' מצד רחמיו ית' לכך נאמר כאן שם של רחמים וכבר אמרנו שזה ההבדל שבין דברי הרב לדברי התלמוד כי משה רצה שיהיו ישראל