שפתי דעת שכב

ייטב לך ולבניך אחריך הל"ל למען ייטב לך, וע"ק אחריך מיותר, אלא שר"ל אף אם יזדמן לך איזו מצוה שלא תוכל לגומרה בחייך אלא על ידי בניך כבנין בית המקדש ע"י דוד ושלמה מ"מ תקיים לפחות חלק ממנה והמותר לבניך אחריך זה''ש אשר ייטב ר"ל שאין המצוה במילואה וטובתה כי אם ע"י בנך אחרי מותך, וכאשר אמר להם משה ציווי זה אז חרד לדבר ערי מקלט וחשב הנני נאה דורש לאחרים לעשות כן אבל עדיין לא הייתי נאה מקיים כי הבדלת ערי מקלט בכיוצא בזה יש בידי לקיים חצי המצוה לפיכך אז יבדיל משה אז נתן לב להיות חרד לדבר כפירש רש"י וכן מסיק בהדיא ברבתי בפרשה זו וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אמר ר' יצחק מי שהוא אוהב את המצות אינו שבע מן המצות כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם משה ודוד ול שבעו דוד אמר אף על פי שאמר לי הקב"ה רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה, דוד אומר לעצמו וכי מפני שאמר לי הקב"ה אתה לא תבנה הבית אני יושב, מה עשה זירז עצמו והכין כל צרכיו עד שלא מת מנין שנאמר ואני בעניי הכינותי לבית אלהי וכן משה אמר אע"פ שאמר לי הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט מיד אז יבדיל משה עכ"ל, וקשה מאין מצא לו בעל המדרש זה סמך על דוד ומשה בפרשה זו אלא ודאי מן פסוק אשר ייטב לך ולבניך אחריך דרש על דוד ושלמה שדוד התחיל במצוה אף על פי שלא היה יכול לגומרה כי אם ע"י בנו שלמה אחריו, ואחר כך דרש פסוק אז יבדיל משה לתרץ לשין אז ולשון יבדיל שפירושו היה חרד לדבר לעשות כן מאחר שצוה לאחרים לעשות כן כדי שיהיה נאה דורש לאחרים ונאה מקיים, על כן דרש על שניהם פסוק אוהב כסף לא ישבע כסף כי שניהם היו אוהבים המצות ולא היו שובעים מהם ככסף זה שאין מטבע להיות שבע ממנו כל אוהביו כך כל המצות גוררת מצוה ואם כן לעולם אין האדם שבע ממצות ומטעם זה נמשלו אמרות ה' לכסף צרוף ואמר שכל כך היו המצות חביבות עד שלא הניחו מלקיים אפילו חצי המצוה ונתן עוד טעם שני לשניהם כי מי אוהב בהמון לדרוש ברבים להמון עם שיעשו כך וכך אם לא תבואה ר"ל אם אין לו אותה תבואה עצמה ר"ל מה שמצוה לאחרים לעשות פרי תבואת המעשים ומימילא נדרש לו תבואה ר"ל שיהיה לו תחילה התבואה ההיא ואחר כך ידרוש בהמון רב זה"ש והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ברבים למי שישמיע כל תהילתו של הדורש שהוא נאה דורש ונאה מקיים דהיינו כל תהילתו אבל אם הוא נאה דורש ואינו נאה מקיים אז אינו משמיע כי אם חצי תהילתו נאה דורש לבד ולא כל תהילתו על כן כל אוהב בהמון לדרוש להם ישתדל שיהיה תחילה לו התבואה ניב פרי שפתיו שדורש לרבים שנקראו תבואה כד"א בורא ניב שפתים ניב לשון תנובה ותבואה וסמך כל זה לתחילת המקרא אוהב כסף לא ישבע כסף שדרש על משה בהבדלת ערי מקלט כי במעשה ההוא עשה כזה ממש וזהו שסמיך ליה וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל לימד דעת את העם דורשי זאת התורה ברבים שכל דורש בהמון עם רב יהיה נאה דורש ונאה מקיים שלא יאמרו לו טול קורה כו' כההוא דקץ אילניה כו' ולהנחה זו רבי שמלאי ור' סימאי חולקין בטעם וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא שביקש לקיים מצות התלויות בארץ כי ר' שמלאי אזיל לטעמיה שדרש פסוק לכן אחלק לו ברבים לפי שכל כוונת משה ומבוקשו היה כדי שיהיה זכות הרבים תלוי בו הן בכל מצות התלויות בארץ הן בהבדלת ערי מקלט אשר כבר החל בהם ורצה לגומרם בהבדלת ג' ערים שבארץ כי למי שהתחיל בדבר אומרים לו גמור ע שעל מצוה פרטית זו אמר אתה החילות להראות ועתה אמר אקרא לאל גומר על לאמר ה' יגמור בעדי אבל ר' סימאי סובר שלכך בקש לקיים מצות התלויות בארץ כדי שיהיה נאה דורש ונאה מקיים כי מי ימלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהילת