שפתי דעת שכא

לעה"ב ואינן הולכין לאבדון לא הוא ולא מתי מדבר על כן יגל יעקב ישמח ישראל וגם הוא יחלק עמהם בשלל זה, ושני טעמים אלו יחד עדיין אינן מספיקין, כי את"ל שהערה למות נפשו והצילם ממיתה של העה"ז והוא את פושעים נמנה עם מתי מדבר כדי להצילם ממיתה של העה"ב שיהיו מתי מדבר בטוחים לקום לתחיית המתים אגבו כדמסיק בילקוט פרשה זו סוף סימן תתי"ד, מכל מקום היכן מצינו שזיכה משה הרבים שיתלה בו זכות הרבים עד ששייך לומר לו רב לך כי טעם זה של ההצלה אינו ענין לזכות הרבים על כן אמר והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע כי הרחיקם מן עבודה זרה וקרבם לעבודת הש"י כי במה שכיפר על מעשה העגל זהו הרחקה מע"ז ולפושעים יפגיע לקרבם בתשובה זהו קרבתם לפני ה' אין לך זכות הרבים גדול מזה וכל התוארים הללו כשם שהיו מצויין באותו איש אשר עליו ניבא ישעיה כך היו כולם במשה

מאמר (רצד) דרש על אז יבדיל משה ג' ערים

ובפרק אלו הן הגולין דרש ר' שמלאי מ"ד אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש א"ל הקב"ה. הזרחת שמש לרוצחים, ר' שמלאי לטעמיה כי הוא סובר שכל עיקר מבוקשו של משה היה כדי לזכות הרבים כאמור והשיב לו הקב"ה רב לך כבר יש לך זכות רבים אבל עדיין לא פירש במה, על כן דרש מזרחה שמש הזרת שמש לרוצחים וע"י זה תזכה רבים להצילם ממות מיד גואל הדם כשתבדיל ערי מקלע להצלתם או אמר רב לך כבר עשי דבר שגורם רב לך כי כבר הזרחת שמש לרוצחים על ידי מהבדלת שלשה ערי מקלט מעבר לירדן. וענין זריחת השמש הוא ע"ד שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו ר"ל שזה הרוצח אין לו דין של הנמצא במחתרת אשר אין לו דמים אלא יש לו דין של מי שזרחה עליו השמש שדמים לו וההורגו נידון עליו כדמסיק ברבתי וישם ה' אות לקין הזריח עליו גלגל חמה וקשה מה זה האות שיספיק לבלתי הכות אותו כל מוצאו אלא שרמז לו שיש לו דין אם זרחה השמש עליו שההורגו נידון עליו וזה ודאי מופת לבלתי הכות אותו כל מוצאו

מאמר (רצה) אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה כו'

ומסיק שם בגמרא דרש רבי סימאי מ"ד אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש שבעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען אמר מצוה שבאת לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמוד בתמון למי שכל תבואה שלו פי' שבקי במקרא ובמשנה ובהלכות ובאגדות והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהילתו וקשה מה ענין זה לזה כי סוף הפסוק אינו מדבר כלל מענין ראש הפסוק גם ישמיע כל תהילתו איני יודע על מי קאי תהילתו ונר' שפסוק זה הוא מענין דרשת ר' שמלאי לתרץ מפני מה נתאוה משה לכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך כו' אלא לפי שכל דורש צריך להיות נאה דורש ונאה מקיים ורוב מצות התלויות בארץ הם תרומות ומעשרות ויש להם מקום ללון על משה לומר נקל לו לצוות לאחרים שיתנו משלהם לכהנים וללוים ולעניים לפי שידע שהוא לא יכנס לארץ ולא יתן כלום, על כן ביקש משה שיכניסו לארץ ויקיים גם הוא המצות ההם ואז יהיה נאה דורש להם ונאה מקיים, והביא ר' סימאי ראיה לזה שמשה היה חרד לדבר זה להיות נאה מקיים מה שהוא דורש לאחרים כי משה אמר ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר