שפתי דעת שיט

רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי עד כאן לשונו, יש לדקדק בדבריו מה בין לאכול מפריה לבין לשבוע מטובה, ולפום ריהטא נראה שאמר לשון זה כלפי מדרש זה שהזכרנו ששתי השאלות הראני נא את כבודך ואעברה נא ואראה הכל ענין אחד כי זה פשוט שלא ביקש משה הכניסה לארץ כדי לאכול מפריה, אבל מ"מ יש מקים לומר שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע מטובה והיינו להתלבש שם בקדושה יתירה ולראות כבוד השכינה והיינו לשבוע מטובה כד"א תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך וכתיב אשבעה בהקיץ תמונתיך וזהו מטובה כי טובה זו באה מארץ טובה וקדושה ומוכנת שם להשיג ביותר כי טוב ה' לכל ועל כן בא כמתמה וכי לאכול מפריה הוא צריך כי ודאי אינו צריך לאכול מפריה שהרי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם לא על פרי הארץ לבד לא הוא ולא אחר, אבל על לשבוע מטובה דהיינו ליזון מזיו השכינה אף על פי שוודאי כל אדם צריך לזה מכל מקום אמר דרך תמיה וכי משה היה צריך ליכנס לארץ כדי לשבוע שם מזיו השכינה והלא היה כל כך שלם עד שאפי' בחוצה לארץ היה הוא זוכה לשלימות זה כי קרן עור פניו וסבר גם רבי שמלאי שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע שם לראות בטוב ה', אך נראה לי להוסיף ולומר שלא בעבור תכלית זה לבד נתאווה לכנס לארץ אחרי שהשנה זו היתה אפשרי למשה להשיגה אף בחיצה לארץ אלא שבקש בעבור המצות התלויות בארץ כי על ידיהם יתוסף לו שלימות והשנה עד כי יוכל לומר זה אלי כשיעלה אל הר ה' כמבואר למעלה מלשון ההר הטוב הזה כו', וכדי לבא אל תוכן ביאור המאמר יש להקשות בו קושיא אחת וגדולה היא אלי מה ראה על ככה לפרש פסוק לכן אחלק לו ברבים על משה רבינו כי בפרשת הנה ישכיל עבדי מדברת או במשיח או בצדיקי ישראל ומה שיקרה לעתיד ואיך יתכן לפרשו על משה כי מאי דהוה הוה ואין הנביאים מתנבאים כי אם על מה שיהיה ולא על מה שכבר היה, גם מצד הלשון יש לדקדק כדי שיתקיימו על ידי מאי על ידי דקאמר הל"ל כדי שאקיימם, וע"ק כלום אתה מבקש אלא שכר וכי משה היה עובד על מנת לקבל פרס, וע"ק מעלה אני עליך כאילו עשיתם והלא לא עשאם ואיך יעלה עליו כאילו עשאם, ועוד קשה שמא תאמר כאחרונים כו' מהיכא תיתי לומר כן, והנה מקום אתי ליישב כל הקושיות אלו בדרך קצרה וישרה למוצאי דעת כי משה זכה וזיכה הרבים זכות הרבים תלוי בו וכמו שזיכה משה הרבים בכל המצות עד שזכות הרבים תלוי בו כך בכל מצות התלויות בארץ רצה לזכות בהם הרבים זה"ש כדי שיתקיימו ע"י רצה לומר אחרים יקיימום על ידי וע"כ עשה במצות התלויות ג' חלוקות א' הארץ הטובה הזאת ב' ההר הטובה הזה ג' והלבנון כי יש דברים הנוהגים בכל הארץ כתרומות ומעשרות ויש דברים שאינן נאכלים אלא תוך מחיצת חומות ירושלים כמעשר שני ודוגמתו, ויש דברים שאינן נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וזה"ש והלבנון ותדע כי יש הפרש בין שכר לפרס כי פרס לשון פרוסה והיינו חלק מן השכר הניתן ליחיד על כל מעשיו שזיכה את עצמו ועליו אמרו שלא לשמש על מנת לקבל פרס אבל שכר שם כולל לכל השכר הניתן לכל בית ישראל ביחד שכר שלם ולא חסר ומשה ביקש שכר לא הפרס חלף עבודתו, אלא שיהיה נכלל בשכר של רבים שיהיה חלקו עמהם, ועוד השכר האמתי הוא המצוה עצמה ששכר מצוה מצוה ואם העושה מצוה אחת מטיבין לו כי מצוה גוררת מצוה ואז לעולם אין חטא בא לידו כך המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהיה הוא בגהנם ותלמידו בנן עדן זה"ש כלום אתה מבקש אלא שכר דהיינו שכר מצוה על שתזכה את הרבים, מעלה אני עליך כאילו עשיתם על דרך ואת הנפש אשר עשו בחרן כי מאחר שמסרת נפשך בעגל ובמרגלים כבר היו כולם פגרים מתים ולא היו באים לכלל שמירת המצות התלוים