שפתי דעת שטז

צדק ילין אם בא עני לבקש צדקה הם ילינו הנתינה לדחותו בלך ושוב ומחר אתן, אבל הדין היו דנין בלי מרצחים לאלתר וזה"ש ועתה מרצחים, ירמיה ראה העדר השלום שהיו מנוולים זה לזה כמ"ש איש מרעהו השמרו וגו' וכן בשאר דברי ריבות וידרכו לשונם קשתם ע"כ דינם כמצורע המוציא רע שנ' בו בדד ישב וגומר לכך יקונן עליהם ירמיה איכה ישבה בדד העיר, ויכול להיות שבפ' אלה הדברים שבה סתם משה הדברים והזכיר ברמז כל המקומות שבהם הכעיסו ישראל להקב"ה יש בו רמו לשעה ולדורות שנרמז כאן חורבן הארץ וחורבן המקדש וגלות ישראל מעל אדמתם ורמז גם על הזמן וגם על ג' ראשי עבירות אלו שהזכרנו ורמז לימים שמתאבלים בהם על חורבנות חורבן הארץ זה"ש במדבר כי תחת אשר הייתם ארץ נושבת עתה נהפכה להיות כמדבר ארץ לא ישב שם אדם כמ"ש על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב, חורבן המקדש נרמז בערבה, כי תחת שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון כי כל הר עושה פירות כך היה כל מה שבמקדש מלבלב ועושה פירות, נעשה ערבה ושוחה מקום שאינו עושה פירות כי ערבה הפך ההר, וזה"ש וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' וגו' שמע מינה שבחורבן היו כמדבר וערבה כמדבר היינו הארץ הנשמה נצתה כמדבר, ולעתיד נאמר ביחזקאל ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן, וערבתה זה המקדש שנעשה מן הר ערבה אינו עושה פירות לעתיד יהיה כגן ה', גלות ישראל זה"ש מול סוף וכמ"ש והנה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים שכל קנה דוחף את חבירו נוסף על דחיפת הרוח אותו כך נאמר ורדף אתכם קול עלה נדף כי העלה עצמו חלש ונדף מן הרוח ואף על פי כן הוא רודף את חבירו בשיחת חולין שלו שנרמז בעלה כדרך שדרשו על פסוק ועליהו לא יבול, רמז על הזמן דהיינו בין המצרים על זה אמר בין פארן ובין תופל ט' באב הוקבע בפארן מן שילוח המרגלים ממדבר פארן כי אז קבעו בכיה לדורות י"ז בתמוז שגרם שבירת הלוחות על ידי העגל שגרם ג"כ פקידה לדורות שנ' וביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם היינו שנאמר בחורבן הבית קרבו פקודות העיר נמצא שבי"ז בתמוז נתנו תיפלה באלהים ויחזקאל קרא לעובדי עבודה זרה טחי תפל, ג' עבירות אלו שהם הפך של אמת משפט ושלום רמז בבלשה מלות לבן וחצירות ודי זהב, לבן זה קלקול הדינין בזמן שאין הדיין מחוור הדבר כשמלה וחצירות מחלוקתו של קרח זה העדר השלום, ודי זהב גרם להם העדר האמת כמבואר למעלה מאמר (רצא) אחד עשר יום מחורב ורמז ליום שמתאבל בהם על החורבן זה"ש אחד עשר יום מחורב וגומר הגיד לנו שמן חורב עד קדם ברנע מהלך י"א יום כי מקדש ברנע שולחו המרגלים כי על שם זה נשתנה שמו ממדבר פארן לקדש ברנע ור"ל ברנע כי אז נגזרה על אבותינו שלא יכנס לארץ אלא יניעם ויטלטלם במדבר ונעשו בני תנוע' כשלא יבואו אל המנוחה ואל הנחלה וזהו לשון ברנע וכן הוקבע לדורות שביום זה יגלו ישראל מעל אדמתם ויחרב המקדש ואם כן קדש ברנע אשר משם שולחו המרגלים רמז לגלות ישראל מעל אדמתם, וחורב רמז לחורבן המקדש ועל כן היה בין ב' מקומות אלו מהלך י"א יום לרמוז לדורות שעל חורבן ב"ה ועל גלות ישראל חק לישראל מימים ימימה להתאבל בכל שנה י"א יום דהיינו ט' ימים מן ר"ח אב עד ט' בו, וי"ז בתמוז ועשרה בטבת ג"כ עבור בקיעת העיר הרי י"א יום, והזכיר להם משה ברמז מה שיקרה אותם באחרית הימים כדי לשוב בתשובה ואז ישיב ה' את שבותם