שפתי דעת שטו

ב' והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע, הוא הדבר אשר דברתי שע"י שהנכם היום ככוכבי השמים יגרום לכם והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו ברום לבבו, ישעיה ראה אותם בפחזותם הוא הזמן הממוצע שנמשלו בו לים וביורדי הים יעלו שמים דו תהומות והוא משל צודק על זמן הממוצע ובו נמשלו ישראל לזונה שאינה דבוקה למנאף רק לפי שעה בערב היא באה ובבוקר היא שבה למלונה ועוזבת את המזנה כך כביכול בערב חשך ואפילה של פורענות ישראל באים ודביקים בה' צועקים אליו לאמר נה אתאנו לך כי חטאנו והם דבקים בו כל זמן שירדו תהומות בחשך של ערב בעבור סוכה ענן וערפל כו' זרחה שמם של הצלה והנחה יעלו שמים כבראשונה חזרו לסורם ועל אותו זמן יקונן ישעיה איכה היתה לזונה קריה נאמנה, ומדקאמר לזונה בלמד רמז בזה עוד ענין שני כי בימי ישעיה קלקלו בדין לדון בפחזות ולא מתון כמ"ש מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים כי בדיני נפשות אם רואין לו זכות פוסקין לאלתר. ולחובה ילינו פן ימצאו לו זכות והמה הפכו השיטה צדק אם היה רואין לו צדקה וזכות אז היה מלינין הדין אולי ימצאו לו חובה אבל עתה תכף היו מרצחים אם ראו לו חובה ומ"ש ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמשמעתו ואמר פסק הדין בעת ההיא תכף היינו דוקא באופן דמפרש ואזיל בין איש ובין אחיו והיינו בדיני נפשות מדקראו אחיו ש"מ שבזכאי מדבר ולכך אמר ושפטתם בין צדק בין איש ובין אחיו צדק היינו לזכות ע"ד צדק ילין כנ"ל ובין גירו על עסקי דירה היינו מדין ממון אבל לא בדין נפשות לחובה ורז"ל אמרו מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו נים בדין שנ' ולא תעלה במעלות וגו' וסמיך ליה אלה המשפטים ושם נא' לא תגלה ערותך עליו ש"מ שמי שאינו דן במתון חשוב כמגלה ערוה ע"כ אמר איכה היתה לזונה ר''ל דומה לזונה אמר לא זונה ממש אלא כזונה הגורמת סילוק השכינה כך אלהים נצב דת אל מסתלק מן המקלקלין בדינין ורש"י פיר' בפרשת קדושים שהדיין המקלקל הדין נקרא עול ותועבה כו' ויליף שם בג"ש אף אני אומר בג"ש דתועבה כאלו בא על העריות שנ' בהם כי את כל התועבות האל וכתיב פחז כמים המדבר עניני ערוה ופחזות בדינין הכל רמז שענינם דומ' זה לזה כי כל מעשה זונה הם לפחזות כנודע, ירמיה ראה אותם בנוולם. והעיד שגם בזמן הניוול לא שבו אל ה' ולא היתה התורה מצויה אצלם כי גם תהום אמר לא בי היא ע"כ יקונן איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היינו רבתי בדיעות כי בזמן שהיתה התורה והחכמה מצויה אצלם אמרו עמים רבים זה לזה לכו ונעלה אל הר ציון כי מציון תצא תורה וגומר כאשר עזבו את תורת ה' אז היו דרכי ציון אבילות מבלי באי עמים רבים לבקש חכמה מהם כי אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם ואז ישבה העיר בדד מאמר (רצ) האבכה בחודש החמישי כו' על דרך הרמז יתכן לפרש על דרך שנאמר בזכריה האבכה בחודש החמישי הנזר כו' ובאה התשובה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם שמע מינה שבסיבת ג' אלו גלו ונטרדו ועל זה אמרו ג"כ לשון איכה, משה ראה אותם בשלותם שהיה להם רוב כסף וזהב מביזת מצרים על כן היו רחוקים מן האמת כמשפט אוהבי כסף שקרום איש בעמיתו על כן היו צריכין לדיינין הרבה אנשי אמת שונאי בצע כי אלו היו המה בעצמם אנשי אמת ושונאי בצע לא היו צריכין לדיינים הרבה שיבררו האמת לכך אמר משה איכה אשא לבדי וגומר, ישעיה ראה אותם בפחזותם קלקול הדיינין כמבואר למעלה ובמקום שהיה דוד עושה משפט וצדקה כאחד הם קלקל שניהם לפי שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה שמרו לשון המתנה שיחמיצו כל דבר אדונו במתון אבל צדקה יעשו לאלתר ולא ידחו העני ליום המחרת והם הפכו השיטה