שפתי דעת שיב

אמר שהגדול לא יהיה גרוע מן הקטן העני אלא תאמר לעשיר צדיק אתה אם היה עמו, והשוואת קטן לגדול קאי על הפרוטה כפי' ראשון אך קשה בשני פירושים אלו או מסוג א' כי מה שתלה קטן בגדול קאי על הפרוטה ומה שתלה גדול בקטן קאי העני והעשיר, לכך מסיק ד"א שלא תאמר איך אבייש העשיר כו' וא"כ ממ"נ יצא העשיר זכאי על כן בא להשוותו לקטן ובשני ד"א אלו יהיו ב' דמיונות אלו מסוג אחד, ושנים קאים על לא תכירו פנים במשפט רוצה לומר הכרת פנים שאינו כנגד המשפט אינו בדין הוא או לפרנס העני או לומר אח"כ לעשיר צא תן לו, וכלפי שהיה משה משבח את ישראל גם בזמן שהיה מוכיחם על חובותם ואמר להם והנכם היום וגומר הדין שגם בדינין מותר הכרת פנים כזה לכבודו של עשיר ת"ל לא תכירו פנים כמשפט אין ללמוד דינין מתוכחות, ובמשלי אמר להפך שהכר פנים אף על פי שהוא בדין ומשפט מ"מ בל טוב הוא לאמר לרשע צדיק אתה כי ממנו יראו וכן יעשו גם אחרים כמעשה זה שאמר לו הדיין צדיק אתה ואינו כן מ"מ למוכיחים ינעם לומר כן כי זה ממשה שאמר לכבוד ישראל בשעת התוכחה והנכם היום ככוכבי השמים למעלה אבל ישעיה לא חשש לזה כי במקום שאמר משה והנכם היום משולים ככוכבים מזהירים הוריד ישעיה תפארתם והשליך משמים ארץ לומר שהם גרועים משאר בעלי חיים שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וגו' אמר זה כנגד ב' כיתות אשר עמו הי' מתוכח הגדולים שהם במדריגת השור מלך בבהמות ועם ההמון עם שהמשיל לחמור ונקט דוקא שור וחמור כי השור אינו בהמה כמו החמו' והוא מכיר קונהו משעה שקנאו אבל החמור אינו מכיר רבונו משעה שקנאו עד שאכל על אבוסו פעמי' רבות מאז הוא מכיר אבוס בעליו כך מצינו בשור בהר הכרמל כדמסיק בילקוט דמלכים סימן רי"ד שהפר ברצו נביאי הבעל להקריב ל לא רצה לילך כלל עד שהכריחו אליהו הנביא באמור לו שיתקדש שם שמים על ידך כו' ע"ש א"כ ידע השור ההוא קונהו עד שלא רצה להיות נקרב לאל אחר כי ידע קונהו וחמור זה אתונו של בלעם שלא רצה לילך עם בלעם לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים כמו שכתוב כי הכיתני זה שלם רגלים וכבר בארנו למעלה פרשת בלק מה איכפת לבלעם בזה שישראל חוגגין שלש רגלים אלא לפי שארז"ל במדרש שבזכות עומר דפסח מתברכין תבואת השדה ובזכות שתי הלחם דעצרת מתברכין פירות האילן ובזכות ניסוך המים דחג מתברכין גשמי השנה וידוע שכל הארצות מתמצית א"י שותות כי היא ארץ אשר עיני ה' דורש אותה תחלה וע"י אותה דרישה הוא דורש שאר ארצות עמה נמצא שעי' עקירת אומה זו יגיע הנזק לכל העולם כולו, ובהנחה זו דומה כאילו ישראל הם האבוס אשר ממנה אוכלין כל הבעלי חיים שבעולם כי כולם ניזונין בזכות ישראל, וחמור זן אף על פי דאיהו לא חזו מזליה חזי והזכיר אבוס בעליו דהיינו המקום שהוא אינו ממנו שלא להשחיתו וכמ"ש מלפני מבהמות ארץ וגו' כי הדברים הטבעים כל אחד בטבעו מתנועע אל מרכזו ע"ד פרכוס יעקב ועשו לצאת על פתחי בתי כנסיות ומדרשות או בח' ע"ז וע"ד מגע הגוי שלא בכוונה ביין נסך כך השור התנועע אל קונו שבשמים והחמור התנועע אל מקום אבוסו אשר הוא אוכל ממנה, אבל ישראל לא ידע כו' כי אין לכם הרגשה כלל, ובילקוט מסיק ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן להבא ומאי עבד ועתיד דקאמר, וכן מסיק בילקוט בפסוק עם נבל ולא חכם נבל לשעבר, ולא חכם להבא, פירושו נבל המנבל צור ישועתו שאינו מכיר לשעבר מי בראו וקנאו, ולא חכם להבא כי אינו רואה ששם מקום אבוסו שמאכילו ואם יכעיסו שוב להבא ימנע ממנו פרי בטן זה"ש הלא הוא אביך קניך היינו לשעבר הוא עשך ויכוננך בכל מיני מאכל כמו שכתוב תכין דגים כי כן תכינה כי לשון הכנת מזון שייך בכל דבר אכילה וקריאת יוכיח לכך נאמר כאן ישראל לא ידע קונהו שבראו לשעבר, עמי לא התבונן להבחין שאם ימרוד בבוראו יחסר לחמו להבא, וכן אמר בסמוך אם תאבו ושמעתם