שפתי דעת שי

דברים שלא עשו כמעשה הדבורים שכולן הולכין אחר הגדולה שבהם כי אילו עשו כן לא היה באים לכלל מדה זו, ושינה להזכיר ענין המרגלים בפסוק אחד עשר יום מחורב לומר שהלכתם בשלשה ימים מהלך י"א יום ובעבור שקלקלתם הסב אתכם שנה כפירש"י, ושילש בפסוק ותקרבון אלי כלכם וגומר כי מן קריבה זו שלא היתה כראוי נמשכה כל התלאה לשעה ולדורות, ויתכן עוד לפרש אלה הדברים מלשון דבורים כי הדברי מוסר שהם עוקצין את האדם כדבורה זו שעוקצת ואחר כך מיד מתה כפירוש רש"י בפסוק כאשר תעשינה הדבורים כך למד משה דעת את העם שכל מוכיח יוכיח סמוך למיתתו כיעקב וכפירש רש"י מפני מה לא הוכיחם אלא סמוך למיתתו כו' ולפי שכל דברי מוסריו היו כעוקצין כאמור על כן היה משה מתיירא מלהוכיחם פן יכוה בנחלתם עד שצוה לו ה', מאמר (רפז) מש לתלמיד שהך אחר רבו כו'

כדמסיק בילקוט וז"ל מלה"ד לתלמיד שהיה מהלך אחר רבו וברבתי גורס עם רבו וראה גחלת מושלכת בדרך וכסבור שהיא אבן טובה ונכוה בה כשנטל אותה. לימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה מושלכת בדרך וכסבור שהיא נחלת ונתיירא ליגע בה אמר לו רבו טול איתה אבן טובה היא, כך אמר משה בשביל שאמרתי שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהם ועכשיו אני בא להוכיחם, א"ל הקב"ה דבר ואל תתירא, אמר הקב"ה הואיל וקבלו עליהם תוכחתיך צריך אתה לברכן אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגומר וכן אמר שלמה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב אמר הקב"ה בעה"ז אתם מתברכין ע"י אחרים לעתיד לבא אני בעצמי אברך אתכם שנאמר אלהים יחננו ויברכנו וגומר עכ"ל, ויש לדקדק למה אמר מתחילה שהיה מהלן אחר רבו ואחר כך אמר לימים היה מהלך עם רבו, והמשל של רבו אין בו צורך א הנמשל, והיכן דבר ה' אל תתירא, ומהו שמוסיף אמר הקב"ה בעה"ז כו' מה ענינו לכאן, גם פסוק ועליהם תבא ברכת טוב נראה שקאי על המוכיחים ולמה המשיל התוכחה לגחלת ונראה לפי שמשה אמר בהתנצלותו על שקרא את ישראל מורים אתה החילות פירשו רז"ל כבר אמרת לאות לבני מרי וממך למדתי כך מסיק כאן מלה"ד לתלמיד שהיה מהלך אחר רבו כי משה ראה שרבו קראם בני מרי על שהיו ממרים עם ה' על כן היה סבור לילך אחריו ולעשות כמותו גם לכבוד עצמו כי באמרו שמעו נא המורים פירש"י מורים את מוריהם ר"ל בועטים במוריהם והיינו ענין דחיפת ילדים לזקנים כנ"ל ונכוה משה בזה לפי שאמר זה דרך כעס וחימום והיה זה כאש צרבת על לשונו בדרך קנטור ולכבוד עצמו היה דורש כי שם נאמר וירב העם עם משה וחשב שמותר לו לקרותם מורים לכבודו כדרך שקראם הקב"ה בני מרי לכבודו וקריאה זה אין בה מוסר ותוכחה אלא קנטור לבד לכך קראה גחלת, אבל התוכחה של עכשיו קרא אבן טובה כי אינה בלשון חימום כמו הראשונה שהיתה דרך כעס וקנטור ועל כן נענש, לימים היה מהלך עם רבו לדבר בעניני תוכחה שהם עם רבו ר"ל לכבוד רבו שכן אמר משה בתוכחותיו ממרים הייתם עם ה' והיה ירא משה פן יכוה בקראם ממרים עם ה' כדרך שנכוה בזה כשקראם מורים בימי מריבה עד שאמר לו הקב"ה אבן טובה היא כי האבן אשר הוא זורק על בני ישראל טובה היא ואל תירא כי אינה גחלת כמו הראשונה וראייתו מדכתיב ככל אשר צוה ה' אותו אליהם ש"מ שאילו לא צוה לו ה' לא היה אומר נוסח זה מיראת דבר פן יכוה בגחלתם ומ"מ צוה לו ה' לדבר בנחת ולא בכעס ויובן זה מאמרו אותו אליהם כדרך שנאמר ויצום אל בני ישראל להנהיגם בנחת כו' אמר הקב"ה הואיל וקבלו תוכחתך צריך אתה לברכם ידע משה שקבלו תוכחתו לפי שאמר כל מי שיש לו להשיב יבא וישיב ולא מצינו שבא אחד והשיב לו בזה ידע משה שקבלו המוסר ועל כן הם ראוין רכה שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב וק' שמלת ועליהם מיותר כי