שפתי דעת שט

ישעיה מכף רגל ועד ראש שהראש הולך אחר הרגל נולד מזה פצע וחבורה ומכה טריה מקוצים שדרכן לפצוע הבשר, ואש דרכו לעשות חבורה שהבשר נפוח, ומים המוגרים משל מכה טריה, לא זורו כי הקטנים אין בידם למצוא מזור לחלי בית ישראל מן העכו"ם ישראל עצמם לא חובשו מצד החובש ההוא אלא איש הישר בעיניו יעשה ולא רוככה בשמן להיות נוח כשמן לדורם כי עצת הילדים לייסר בעקרבים כמו אצל רחבעם והכל דרך משל ומדבר בבזיון ת"ח אשר להם משפט הראשית כדמסיק פרק כל כתבי מאי לאין מרפא כל המבזה ת"ת כו' ע"ש, וכן מסיק שם לא חרבה ירושלים אלא שבשביל שהשוו קטן לגדול שנאמר והיה כעם ככהן וגומר, ובזה מתורץ מה שנתקררה דעתו בירהבו הנער בזקן כו' כי ידע שעל כל פנים יהיה כאן עונש על ענין המרגלים ולא ידע מה הוא וחשב פן יגדל מנשוא על כן כשנאמר לו ירהבו הנער בזקן ראה כי זהו על עון המרגלים בזה יתמרק עון זה על כן נקררה דעתו בזה. וזה הדבר אשר עליו נתיסד עיקר המוסר על המרגלים שקבע בו בכיה לדורות כי מדה זו שהיתה בהם שהילדים דחפו את הזקנים נתפשטה גם בזרעם שירהב הנער בזקן כמנהג דורינו. וזה ענין קדימת פ' לע' שאמרו וז"ל שלכך הקדים פ' לע' בג' מקומות באיכה כנגד המרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, וק' על זה למה לא הקדים פ' לע' באלפ"א בית"א ראשון דאיכה ונראה פרט שהעין רמז לגדולים שנקראו עיני העדה להורות שאין הפה יכול לדבר כי אם מהשהראו להם ע' סנהדרין וכיוצא בהם שנקראו עיני העדה וקדימת פ' לע' מורה על ההפך לכך פרט דווקא בג' מקומות קדימת פ' לע' לפי שבאותן ג' מקומות גרמו חטא המרגלים, כי באיכה יעיב נאמר פצו עלי פיהם וגומר זה היום שקוינוהו מצאנו ראינו התחיל בפה ומסיים בראיות העין לומר שזה קרה להם מדה כנגד מדה לפי המרגלים הקדימו פ' לע' ע"כ באו עליהם האומות שהאומות קדמו פיהם לראיית עניהם שהזכיר בסוף הפסוק וגם זה מדה כנגד מדה כי אחר כר אמר עשה ה' שר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם והיינו ענין המרגלים שהיה מימי קדם כי פעם ההוא הוקבע יום ט' באב בכיה לדודות כי בזה מתורץ מה שנאמר זה היום קוינוהו וגומר יום למה פרט יום הל"ל זה הדבר שקוינוהו אלא נקט היום לפי שיום זה מיוחד לכך שבו נגזרה גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ והוקבע לדורות יום זה לכך פצו עליך פיהם כל אויביך קודם שראו מה שקרה לישראל לפי שהיה סומכים על יום זה שהוקבע לכך מימי קדם לכך אמרו זה היום אשר קוינוהו כי חשבו שקביעת יום זה לא יכזב, גם באני הגבר הקדים פ' לע' לפי שגם שם הזכיר הפה אצל פ"ה עין אצל עי"ן שנאמר פצו עלינו פיהם כל אויבינו, פחד ופחת היה לנו לשעבר מימי כי גם שם פלגי מים תרד עיני וגומר כי אז הוקבע בכיה לדורות, עיני נגרה לא תדמה מאין הפוגות לדורי דורות, גם באיכה יועם נרמז בפ' וע' ענין המרגלים שאמרו רבותינו ז"ל שאין להם חלק לעה"ב זה"ש פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם, לפי שפני כהנים לא נשאו זקנים לא חננו כי היו הילדים דוחפין את הזקנים ולא או פנים זה לזה, על כן נמשך מעשה רע זה גם לדורות כי גם בניהם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם בימי ישעיה שירהב הנער בזקן וגומר והושוו גם בעונש זה למ''ד פרק חלק עשרת השבטים אין עתידין לחזור כו' ואחר כך אמר עודינה תכלנה עינינו אל עזרתינו הבל היינו אל מצרים כפירש"י הזכיר בע' לשון עינינו לרמוז אל המרגלים שחטאו בעין גם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה וגם בניהם אחריהם ישבו להעזר במצרים, ולפי שבג' מקומות אלו נרמז מעשה המרגלים ע"כ הקדים להם פ' לע' אבל באיכה ישבה בדד לא מצינו בפ' וע' שום רמז על מעשה דמרגלים כן לא הקדים שם פ' לע', על כן הקדים משה פ' המרגלים לעשות לה רמז באלה