שפתי דעת שג

שמעו והאזינו אל תגבהו וגומר ועל זה קאי ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה דווקא ואמר רב שמואל מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו כי לא רצה לפרש מסתרים מש לפי שהוא סבור שבכיה זו היתה מפני חורבן בית המקדש ואם כן לפני מי יסתיר הקב"ה הבכיה הלא גם המלכים בכו אלא מסתרים כך שמו, ודייק מדהתחיל בלשון הגבהה שאמר אל תגבהו ומסיים בלשון גוה שמע מינה שגוה לאו היינו הגבהה אלא הגבהה מדבר בחטאם שהגביהו עצמם ושייך באדם לשון הגבהה בעלמא לפי שאין בגאוה נאותה לו וכשהוא אמר מפני גוה וודאי כוונתו על חורבן בית המקדש שנקרא גאון עזכם זה"ש ומאי מפני גוה מפני גאותן של ישראל כו' זה בית המקדש שנקרא גאותן של ישראל שנ' הנני מחלל המקדש גאון עזכם שנטל מהם ונתנה לאומות המושלים בנו, ורב שמואל בר נחמני סבר מפני גאות שמים שנטלה רצה לומר שנטלה קאי על ישראל וסבר שהגבהה שהזכיר היינו גאוה אך שלשון גאוה שייך כלפי מעלה ור"נ ישראל כשהגביהו עצמם היו משתמשין בשרביטו של מלך יתברך ונטלי לעצמם לבוש גאוה, והבכיה שעל חטאם היה הקב"ה כמסתיר פנים מן המלאכים ואין פסוק זה מדבר בחורבן כלל ואם כן קשה פסיק עוז וחדוה במקומו והוצרך לתירוץ בתי גואי ובראי כי לרב שמואל בר נחמני הדורש מפני גאות שמים שנטלוה ישראל ומסתרים כפשוטו מפני המלאכים אין לתרץ שאני חורבן ב"ה כו' דאם כן למה הסתיר הבכיה מן המלאכים על כן תירץ שבכיה זו בבתי גואי במסתרים ממש מפני המלאכים, ופסוק עוז וחדוה מדבר בבתי בראי שבגלוי לא היה מראה בכיה זו שעל חטא ישראל לפני המלאכים, ומקשה והכתיב ויקרא ה' לבכי וגו' וקריאה זו מסתמא למלאכים ואם כן מהו שאמר עוז וחדוה בבתי בראי ומתרץ שאני חורבן ב"ה כו' כי פסוק ויקרא ה' מדבר בחורבן ב"ה, ופסוק עוז וחדוה מדבר גם כן בבתי בראי אך מדבר באותה בניה שפל חטא ישראל, אותה אין הקב"ה מראה בפני המלאכים, אבל בתירוץ זה לחוד לא סגי לתרץ קושיא ראשונה אליבא דרבי שמואל בר נחמני כי גם לדבריו אין מפני גוה מדבר בחורבן ודרש מסתרים כפשוטו והמקשן היה סבור שגם פסוק עוז וחדוה במקומו מדבר במסתרים מדקאמר במקומו עד שהשיב לו שמדבר בבתי בראי ולא במסתרים, ועיקר מחלוקתם בלשון גוה למה שינה הגבהה לגוה לדברי רב יצחק קאי גאוה על חורבן בית המקדש ולדברי רבי שמואל בר נחמני קאי גוה על גאות שמים שנטלו ישראל בהגבהתן שהזכיר ובפירוש זה תלוי גם פירוש במסתרים כי לדברי רבי יצחק שמדבר בחורבן ב"ה דאפילו מלאכי השרת בכו אם כן במסתרים שם חדר, ולדברי רבי שמואל בר נחמני שגוה היינו חטאם יהיה במסתרים ממש מפני המלאכים כי קצתם א הסכימו ביצירתו כלל וקצתם אמרו מה אנוש כי תזכרנו וגו' וכבוד והדר תעטרהו כי אמרו שלא נאוה לו הכבוד פן יתגאה וימרוד, ובאור פסוק הן אראלים צעקו חוצה בארתי בספר עמודי שש שמקצת מלאכים נדחו חוצה למחיצתם לגמרי ולא נתן להם שום מנוי ומלאכי שלום הם מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש מר יבכיון מר לשון חלוף כמו מו דשחיטה רצה לומר שבכו על החלוף לבד כדמסיק באיכה רבתי דעל נורא הי' על מיא ודעל מיא היה על פרזלא כו', ומה שלא הוריד על ישראל כי אם דמטה אחת אע"פ שגלו פעמים מכ"מ גלות ראשון הגלת שלומים היה עיקר כי מאז שגלו עשרת השבטים עדיין לא שבו בבית שני כי אם מעט מזער שנזכרו בעזרא וכאילו גלות ראשון כגלות אריכתא דמי אבל מקדשים היו שנים כי גדול יהיה כבוד הבית השני, ורמז לחורבן שני בתי מקדשים במה שחנו כל ישראל מבית הישימות עד אבל השטים בית הישימות היינו חורבן בית ראשון אבל השטים היינו אבל על הבית המקדש שנבנה עצי שטים עומדים וגם בנין של שלמה היה בעצי ארזים וכ"ז רמז לישראל בסיפור המסעות ושה שנזכרו בה ג' חניות על שם חטאם רפידים קברות התאוה רתמה אשר בשלשתן אחזו