שפתי דעת שא

עקב שבמיתת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם ח' מסעות והחזירום בני לוי כו' אולי שיש ראיה לדבריו ממה שמצינו בפרשה שניתן ללוים חלק בארץ שתים וארבעים עיר חוץ מן ערי מקלט ולמה דווקא מספר כזה המכוון כנגד מ"ב מסעות שבפרשה אלא שרצה שיהיו המסעות שבנס דווקא במספר מ"ב כדי להודיע כחו של שמו הגדול יתברך של ע''ב, וישראל חזרו לאחוריהם ואז היה בטל רושם זה של מ"ב ובני לוי החזירום למלאות ספר מ"ב על כן ניתן ללויה מ"ב עיר להורות כי הם נחלת ה', וזהו שהזכיר במדרש שידעו כמה ניסים עשיתי להם בכל מסע ומסע וקשה מנינא למה לי אלא כדאמרן זה מיושב קצת מה שהזכיר במדרש כיון שהיו חוזרים כו' הלא אין המשל דומה אל הנמשל כלל כי היכן מצינו שחזרו ישראל אף על פי שפשוטו הוא שמה שחזר ומנה כל מסעות דומה כאלו הוא חזר על כולם, מכל מקום כפי הרמז יתכן לפרש זה גם על החזרה שחזרו ישראל לאחוריהם ואילו לא החזירום בני לוי היו הולכים לאחיריהם על כל מסעות הראשונים על כן רדפו אחריהם בני לוי והחזירום בדברי תוכחות ומוסר לאמר להם במקומות רבים קלקלתם ואיך תשאו פניכם לחזור אל אותן המקומות וזה כנגד מה שהזכיר במשל כאן חששת בראשך כו'. או מסעיהם למוצאיהם על מקומות שחזרו לאחוריהם כשאמרו נשובה מצרימה ועל זה הוכיחום ותדע ותבין כי בכל מ"ב מקומות אלו אין הם כי אם שלשה מקומות שנקראו על שם חטאם א' רפידים ע"ש שרפו ידיהם מן התורה נמשלה למים על כן חסרו שם המים כי מטעם זה נאמר כאן ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות. ב' קברות התאוה ג' רתמה על שם גחלי רתמים דמרגלים, ואלי כנגד שלשתן הזכיר במדרש ישננו הוקרנו חששת בראשך, כי ברתמה אמרו נתנה אש ונשובה מצריימה והיינו ע"ז כפירוש רש"י כנגד זה אמר חששת בראשך. ברפידים עליהם עמלק שנאמר אשר קרך בדרך והוא לשון קרירות כפירוש רש"י והיינו הוקרנו בקברות התאוה הבשר עודנו בין שיניהם ויצתה נשמתן ונעשו מיד מן ישיני אדמת עפר לא שכבו חולים אלא מתו כאילו היה ישן על מטתו ולישנא מעליא נקט ישננו, והזכיר כל זה בתוכחות כי מה שאמר משל למלך שהיה בנו חולה כו' היינו בנמשל שישראל היו במצרים טמאי נפשות כי נטמאו בגילולי מצרים ורצה ה' לנטוע אותם בארץ הקדושה כשיהיו טהורים ונקיים מכל חלודה וזוהמא אך שאי אפשר להבריחם מן הקצה אל הקצה כהרף עין על כן היו צריכין למרק חלודת הזוהמא מעט מעט וזהו טעם מ"ב מסעות אלו כי בכל מסע ומסע נתמרק קצת מן הזוהמא הקדומה שאצלם כי אז היה שם של מ"ב בעזרם למרק מעט מעט בכל חניה, לכך אמר אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים כי אילו לא יצאו מארץ מצרים המלא זוהמא יותר מכל הארצות היו צריכין אל מ"ב מסעות אלו אבל מאחר שיצאו מארץ טמאה כזו היו צריכין למירוק גדול קודם בואם לארץ הקדושה, גם אילו לא חטאו ברפידים אז בפחות מן מ"ב היה פני אבל מאחר שביני ביני חטאו גם בשאר מקומות על כן הוצרכו להרבה מסעות כמספר השה הגדול של מ"ב כדי למרק בו הן העבר מה שנדבק להם במצרים הן ההוה שניתוסף להם בדרך לכך נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כי אצל השם יתברך היתה עיקר הכוונה ביציאה זו מוצאיהם דהיינו היציאה מן הזוהמא וזה יש לו קדימה במעלה על מסעיהם לבא לרשת ארץ ואלה מסעיהם למוצאיהם כי אצלם היה העיקר מסעיהם לרשת ארצות גוים ומוצאיהם מן הזוהמא היה טפל אצלם ובסיבה זו קלקלו בכמה מקומות על כן נשא המשל בבן חולה אשר רצה אביו להעתיקו אל עיר או מדינה אחרת שמזג הארץ ההיא טובה וזה סיבה להסיר חליו וקשה להפך מזגו בפעם אחת קור לחום או שאר ענינים הפכיים אלא צריך להעתיקו מעט מעט על ידי מקומות דביני ביני שאינן נוטין כל כך אל הקצות ואולי גם בקצות מקומות דביני וביני לא נהג הבן את עצמו על פי הרפואה ותכבד חליו על כן בחזרתו האב מוכיחו ומיסרו לאמר