שפתי דעת ל

כי מה שלא יצאו לאור ההויה דומה כאילו נאבדו עד שהוצרך הקב"ה למרק זוהמת הפסולת מעט מענט כי יבואו הטפות הקדושות אשר מהם יולדו השלימים הללו וזה ממש המשל שמשלו לרז ככובר בכברה החול והצרורות עד שימצא המרגלית כו' על כן שפיר שייך בשלשתן לשון מציאה כי היו כדבר שהיה כבר בנמצא ונאבד וחזר ונמצא, וזה טעם שהקב"ה הקדים פני ישראל כחתן היוצא לקראת כלה והיינו כבעל אבידה המחזר אחר אבידתו,, וזה ג"כ טעם שנאמר לאברהם לך לך וגו' והקדים הקב"ה פניו כמחזר אחר אבידתו על כן נאמר שמעי בת:, ומ"ש ושכחי עמך בא לתרץ קושיא שניה למה הקדים לומר מארצך כו' אלא שבא להורות שאינו מדבר בהעתק ממקום למקום ממש כי אין בזה כ"כ נפקותא אלא עיקר הדבר שיסיח לבבו מכל ג' אלו, ובנוהג שבעולם שנפשו של אדם קשורה יותר בבית אביו ממה שקשורה במשפחתו דהיינו מולדתו, ובמולדתו יותר ממה שקשורה באנשי בני ארצו, על כן בא להעתיקו מן הקטנה אל הגדולה כי מתחלה אמר לך לך מארצך כי אע"פ שגופו כבר נעתק משם מכל מקום בקש ה' ממנו שיעתק גם מחשבתו מהם כדי שישכח כל מעשיהם ודבר זה נקל קצת יותר מן העתקת מחשבתו מן בני מולדתו על כן בקש ממנו תחלה על הקטנה ואחר כך על הגדולה מזו דהיינו שיסלק דעתו מן בני מולדתו שהיתה נפשו קשורה בהם, ואח"כ שיסלק מחשבתו גם מבית אביו עד שישכח מעשה כולם ולא יפנה לבבו כי אם אל ה' ואז מצא אבדתו ועל זה נאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך ר"ל כל מחשבות לבבו היו לפני ד' כי לא פנה לבבו עוד אל שום אדם הן שיהיה מארצו או ממולדתו או מבית אביו כי נשכח זכרם והיו כלא היו לכך נאמר לך לך לעצמך כי אדם קרוב אל עצמו יותר מלכולם ואם יפנה לבבו אל ד' תמיד אז דומה כאלו הוא פונה אל עצמותו כי נפשו הוא חלק אלוה ממעל שנאמר חלקי ד' אמרה נפשי א"כ הליכה זו לך ממש כי ההולך אל ד' הרי אל עצמותו הוא הולך כי הנשמה חלק אלוה וזהו חלק משובח יותר מן חלקם דאביו ואמו כי ג' שותפין באדם כו' ואין טוב לאדם כי אם להמשיך החומר חלק של אב ואם אחר חלק אלוה מלהמשיך חלק אלוה אחר חלק החומר על כן נאמר לך לך בהליכה זו, ומה שנאמר שמעי בת וראי ואחר כך חזר אל השמיעה ואמר והטי אזניך לפי שלשון לך לך נאמר כאן ובפרשת העקדה ולך לך אל ארץ המוריה וכבר ידעת שקדושת מקום בית המקדש גדולה מן קדושת כל ארץ ישראל כי קדושת ארץ ישראל הוא המקום מוכן אל הנבואה וראיה מן בריחת יונה תרשישה שלא לשמוע בקול ה' נוסף עליו קדושת הר המוריה שהמרום ההוא מסוגל גם כן אל השמיעה כי עיקר קול ה' קול אליו בא מבין שני הכרובים ומסוגל ג"כ אל הראיה שנ' בהר ה' יראה קרי בי' ירא' בצירי וירא' בחיריק על כן אמר שמעי בת לתרץ מה שנ' ויאמר ה' אל אברם לך לך ולא נאמר וירא ה' אל אברם תחילה להורות שהליכה זו לארץ ישראל אינה מתקנת חומר האדם כי אם לשיהיה ראוי לשמוע בקול ה' שיוכל לקבל הדיבור קול ה' בכח אבל הליכה שניה להר המוריה שיש בה לתקו הראיה והשמיעה על כן הזכיר שניהם ואמר וראי והטי אזנך, הראייה ממה שנ' בהר ה' יראה, והשמיעה שנאמר על אחד ההרים אשר אומר אליך ר"ל משם אני אומר אליך כי גם משם תוכל לקבל אמרות ה' טהורות, וזהו שמסיק פר' נ"ה ברבתי וז"ל: מאמר (כא) אמר רבי לוי ב' פעמים כתיב לך לך

אמר רבי לוי שני פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים איזו מהן חביבה מן מה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה הוי שניה חביבה מן הראשונה, ודבריו מחוסרין ביאור, ולפי דרכינו לכך השניה חביב' כי שמה מקום מוכן אל הראיה והשמיעה ואולי רצה לדרוש תוספת יה כי במקום אחר נאמר אלך לי חל הר המור וכאן נאמר המוריה אלא להורות מעלת המקום שלא זו שהמקום מסוגל לשמוע שם בקול הדיבור כמו שמסיק