שפתי דעת כט

לו שנתייחד אליו דבור זה.

מאמר (יט) ברבתי שמעי בת וראי נדרש על אברהם כו'

וכפי הנראה שכדי ליישב ג' קושיות אלו מסיק ברבתי וז"ל ויאמר ה' אל אברם וגו' רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר שמא תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם, ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם, כי הוא אדוניך והשתחווי לו הוי ויאמר ה' אל אברם עכ"ל, וקשה מה קשה לבעל מדרש זה בפרשה עד שבא ליישב הספק עם פסוק שמעי בת וכו' ומה קשה לו בפסוק שמעי בת עד שבא ליישבו עם פסוקי הפרשה, ונראה שבא ליישב ג' קושיות שהזכרנו בפרשה ולעומתם בא ליישב גם מה שנאמר שמעי בת למה קרא את אברהם בשם בת ולא בשם בן, ועוד קשיא הלא בפרשה נאמר לך לך המדבר בהעתק ממקום למקום ממש ולשון ושכחי אינו משמע כן אלא משמע העתק פנימי שיעתיקם מן חדרי לבו כי נשכח זכרם ועוד קשיא שמעי וראי למה פתח בשמיעה וסיים בראיה ואחר כך חזר אל השמיעה ואמר והטי אזנך, והיישוב על כולם שלכך קראו בת לומר לך שהיה לו לאברהם סגולת הבת שאינה מחזרת אחר בן זוגה אלא בן זוגה מחזר אחריה כי מי מחזר אחר מי הוי אומר בעל האבידה מחזר אחר אבידתו כו' ומנהג זה הנהיג ד' עם ישראל שנאמר ד' מסיני בא לסיני לא נאמר אלא מסיני כחתן היוצא לקראת כלה כך כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ופסוק זה מדבר גם כן בענין הקדימה שכמו שמדרך החתן להקדים פני הכלה כך שכינה קדמא ואזלא לחזר אחר אבידתה ובדבר זה התחיל ה' עם אברהם בפסוק ויאמר ד' אל אברם לך לך ולא הזכיר יושר צדקתו לומר שאברהם מסוגל בזה שהקב"ה מחזר אחריו להקדים פניו ולבקש ממנו קרבת אלהים אף אם אברהם לא היה מבקש להתקרב אליו אע"פ שכבר קרבת אלהים יחפוץ במעשה דאור כשדים מ"מ מאחר שלא נאמר המעשה ההוא בפירוש בתורה יש לנו לומר שלכך העלימה התורה דבר זה כדי לגלות לנו שאברהם וכל זרעו מסוגלים בכך שהקב"ה מקדים פניהם ומבקש להתקרב להם טרם אשר יבקשו המה קרבת אלהים, והטעם לפי שנמשלו לאבידה שבעליה מחזרין אחריה למצוא אותה כדמסיק ברבתי סוף פרשת בראשית

מאמר (כ) ג' מציאות מצא קב"ה כו'

א"ר סימון ג' מציאות מצא הקב"ה, אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דוד שנאמר מצאתי דוד עבדי, ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל, מכאן ראיה שהמשילם למציאה השייכה לומר בדבר שהיה כבר אבוד, ובאור הענין כי ישראל עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם וכן משיח ב"ד כתיב לפני שמש ינון שמו וכן האבות כדמסיק ברבתי פרשת בראשית ז' דברים קדמו לעולם כו' ומנה שם שמו של משיח וישראל והאבות ומביא פסוק על האבות כענבים במדבר וגו' וסמך על סוף הפסוק שאמר כבכורה בתאונה בראשיתה ראיתי אבותיכם, והרי כאלו נכתב גם בהם לשון מציאה לפי שעלה במחשבתו של השם יתברך שראשית תולדותיו של אדם הראשון יהיו האבות ומשיח וישראל,. כי כוונתו יתברך היתה שכל זרעו של אדם הראשון יהיו זרע בירך ה' אשר בו חפץ ד' והמוקדמים לבריאת עולם במחשבה מסתמא היה להם קדימה גם אחר בריאת העולם שיבראו קודם לכל זרע בני האדם וע"י זוהמת הנחש נתקלקלו גם תולדותיו והוליד כדומה לו אנשים חסירים מן השלימות ואלו שעלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם נאבדו