שפתי דעת רצט

ת"ח מנכסיו, אף על פי שבסוף הפרשה נאמר כל נדר וכל שבועת איסר כו' הפסוק מדבר באם שקרה במקרה שנשבע אבל בראש הפרשה לא הזכיר שבועות האשה כי הוא דבר שאינו מצוי מן הטעם שהזכרנו וסמך לפרשת נדרים נקמת בני ישראל במדין שהביאום לידי עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמבואר למעלה, ועוד שנאמר בו אחר תאסף אל עמך לומר לו אף על פי שיש התרה לנדרים מכל מקום נדרי וגזירתי במקומה עומדת שלא תבא לארץ, ומ"ש נקמת בני ישראל ומשה שינה ואמר לתת נקמת ה' כמדין יש ליישב למה הוצרך לומר אחר תאסף אל עמך אלא לפי שהיו כאן ב' נקמות אחת נקמת ה' על שהחטיאם בע"ז ואחת נקמת ישראל על שהפילו כ"ד אלף ולא עוד אלא שעדיין עומדים במרדם שנאמר כי צוררים הם לכם צוררים לשון הוה, לכך אמר הקב"ה למשה אם תבא אל אבותיך אברהם יצחק ויעקב מה תשיב להם אם יאמרו איך עזבת בנינו בין הצוררים המדינים ולא לקחת נקמתם מהם אין זה כי אם שהחנפת למדינים שנתגדלת ביניהם בירא דשתית מינה מיא לא רצית לשדות בה קלא לפיכך נקום נקמת בני ישראל על מה שעשו לישראל ואחר תאסף אל עמך כי יהיה לך שם פתחון פה בפני האבות ומשה חשב אם אומר לישראל שנקמה זו בעבורם יחשבו עליו תועה לאמר הלא אין אנחנו מלומדי מלחמה ובמה נחלץ כנגדם על כן אמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ומכל מקום לא תצטרכו טכסיסי מלחמה אלא ויהיו על מדין לא אמר שילחמו במדין אלא רק ויהיו על מדין לבא אליהם בלא מניעה וזה כדי לתת נקמת ה' במדין ואם יהיה כל עיקר כוונתם לשם נקמת ה' אז ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ובזה מתורץ מה שמקשים על רבי ישמעאל שאמר אילו לא נאמר הרוגו לא הייתי יודע אם להמית עם הזכרים או להחיות עם הטף בנשים איך ס"ד לומר כן הלא משה אמר הן הנה היו לבני ישראל כו' ואיך יצוה להחיותם ונראה שאין זה קושיא כי הן הנה מדבר באותן שנבעלו ממש ואותן ודאי ימיתו כי הכשילום בעבירה, אבל וכל אשה יודעת איש שמדבר בראויה ליבעל אבל לא נבעלה סד"א שיכול להחיותם כי לא הכשילו את ישראל וסד"א שאינן בכלל לתת נקמת ה' במדין קמ"ל

פרשת מסעי

אלה מסעי בני ישראל וגומר, למה לא הזכיר גם החניות והל"ל אלה מסעי וחניות בני ישראל, ועוד אשר יצאו מארץ מצרים למה לי וכי עדיין לא ידענו שיצאו ישראל מארץ מצרים עוד קש' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואחר כך אמר להפך ואלה מסעיהם למוצאיהם ולא אמר ע"פ ה', עוד קשה ויסעו מרעמסס נאמר ב' פעמים ללא צורך, וע"ק למאי נפקא סיפר לנו דבר הידוע כבר שיצאו ממחרת הפסח: מאמר (רפ) מדרש הילקוט על אלה מסעי וגו'

ובילקוט מסיק וז"ל אלה מסעי בני ישראל, אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמ' נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאות כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את מסעותיו, כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל עכ"ל וע"ק למה הסמיך דבריו אל פסוק אלה מסעי בני ישראל כי אולי קאי על המסעות שהזכיר בפרשיות הקדומות ולפירוש זה נטו קצת מן המפרשים והיה לו להסמיך דברים על ענין המסעות שהזכיר אחר כך בפרשה וע"ק היכן מצינו שנעשה להם ניסים בכל מסע ומסע הלא כל