שפתי דעת רצז

כי במעשה העגל חטאו בע"ז וכן בג"ע וש"ד שנאמר ויקומו לצחק וכן בלשון הרע קול ענות, והמשכן היה מכפר על מעשה העגל כי האפוד היה מכפר על ע"ז וכתונת על ש"ד ומכנסים על ג"ע והציץ על ומצח אשה זונה היה לך דהיינו זנות שבגלוי כדאיתא בכלי יקר כי לכך כתוב עליו קודש לה' כי בכ"מ שיש גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה וראייה מפרשה שהעבירו את המדינית לפני הציץ וכל מי שנבעלה פניה מוריקות, ולמה דוקא לפני הציץ אלא לפי שזינו בגלוי במעשה זמרי והציץ מכפר על ומצח אשה זונה הי'לך וכן בלעם שהכשיל את ישראל בזנות על כן הפילו משה ע"י שהראה לו הציץ כו' כפרש"י וכן מצינו במסכת קדושין בינאי מלכא שאמו נשבית בהר המודעות כו' הי' שם אלעזר בן פיעירה ואמר הקם להם בציץ שבין עיניך כו' כי ידע הבליעל שע"י הציץ יזכירו לו שאינו נאות לו אחר שאין לידתו בקדושה, ונמצא שהבונה במה ואינו מביא קרבנותיו לפתח אהל מועד אין לו חלק בד' מיני כפרה אלו, כי המעיל הי' מכפר על לשון הרע על כן הוא נכשל בארבעתן, ומעתה נבא לפרש המאמר שהתחלנו בו אמר הקב"ה לישראל הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהם בזה בא לפרש מה שנאמר איש כי ידור נדר לה' שרוצה לומר שאם ירצה לידור אזי לא ידור כי אם נדר שהוא לשם ה' דהיינו נודר לשם פרישות כמארז"ל נדרים סייג לפרישות ובזה מיעט שאר כל נדרים שמדרך האדם לידור בכעסו ששומר נפשו ירחק מהם לכך אמר הוו זהירין בנדרים שלא לידור כל עיקר והיינו בסתם נדרים שאינן לשם פרישות ואינן לשם ה', וכנגד הנדרים הבאים לשם ה' אמר ואל תפרצו בהם כי כל לשון פרצה שייך בפורץ גדר ורצה לומר באותו נדר שהוא סייג לפרישות אל תפרצו בו, שכל הפורץ בנדרים סופו למעול בשבועות בזה בא לתרץ למה הקדים נדר לשבועה הלא השבועה נזכרה כבר בעשרת הדברות והיה לו להקדימה אלא שרוצה לומר שהפורץ בנדרים לפי שכל נדר אינו בשם על כן הוא קל בעיניו על כן הוא מזהירו שמן הקל יבא אל החמור דהיינו השבועה שהיא בשם ומ"ש לשון סופו לפי שכל נדר הוא בלא שם ולהבא דווקא ומן הנדר יבא לידי שבועה שהיא בשם ולהבא שבשעת הוצאת השם עדיין לא מעל ומן שבועה דלהבא יבא לידי שבועה לשעבר שאם נשבע לשקר אזי מעל תכף על כן הזכיר לשון סופו למעול בשבועות, ועל כן כפל הנדר והשבועה להורות שטוב לו לאדם שלא ידור כלל אפילו לשם פרישות, כי מן נדר של פרישות בא לידי סתם נדר ומן סתם נדר דלהבא יבא לידי שבועה דלהבא ומן שבועה דלהבא יבא לידי שבועה דלשעבר שבשעה שהוציא השם מעל ואז אין לו מחילה שנאמר כי לא ינקה, ואם כן שהיוצא מזה שטוב לו שלא ידור כלל אפילו בנדר של פרישות אם כן מהו שנאמר ונשבעת חי ה' וגו' הרי שאפילו שבועה החמורה התיר לו הכתוב כשהיא באמת על כן בא כמתרץ ולומר שהיתר זה היינו דוקא אם תהיה כאברהם יוסף ואיוב ואם יש לך כל המדות הללו דווקא אז מותר לך לישבע שנאמר את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע, וכדי שלא תאמר שמא מילי מילי קתני וכ"א צווי בפני עצמו ומנא לך למימר שכולם תנאי השבועה על כן בא כמתרץ לומר עם כ"א צווי בפני עצמו אם כן למה נכתב צווי אחד בשלשה פרשיות סמוכות ואתחנן עקב ראה, בשלומא אם כולם תנאי לשבועה אתי שפיר כי ג' פסוקים אלו באים לומר לך שאם תרצה לישבע תהיה כאברהם ויוסף שהיו בהם כל המדות הללו ונשבעו ואם תרצה שלא לשבע כלל אפילו אם יהיו בך כל המדות הללו אז תהיה כאיוב שהיו בו כל המדות הללו ואף על פי כן לא נשבע כי לא מצינו שבועה באיוב וכנגדו לא הזכיר בפסוק שלישי בפרשת ראה שום שבועה, ומה שלא הזכיר בפרשת ואתחנן ובו תדבק שהוא כנגד דבוק לת"ח כו' אולי הוא כנגד יוסף שאחר מות אביו הרחיק את אחיו מעל שלחנו כאלו לא רצה לדבק בהם עוד וק"ל, וכל התנאים הללו נאמרו בפסוק ונשבעת חי ה' וגו' לפי שקודם זה אמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב