שפתי דעת רצו

מאמר (רעח) גלתה יהודה מעוני כו'

ועל זה יקונן ירמיה בפסוק גלתה יהודה מעוני אלא ששינה הסדר כי מעוני הי ג"ע הגורם הרעב והעניות כאמור כי רועה זונות יאבד הון, ומרוב עבודה הי רוב עבודות זרות שהיה להם כמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך, היא ישבה בנות לא מצאה מנוח ר"ל לכך ברחו מעצמם אל ארצות הגוים מפני חרב היונה כי בארצם זו מצאו מנוח מפני חמת המציק דנפישי רוצחים על כן ברחי אל הגוים בחשבם כי ש יהיה להם קצת ישיבה של מנוחה יותר מבארצם, כל רודפיה השיגוה בין המצרים היינו שהלכו שבי כי השיגום הרודפים וזה על חטא הלשון הגורם כל ג' חטאים ע"ז ג"ע ש''ד ואם כן כל השפטים הרעים שרדפו אחריהם דהיינו מות וחרב ורעב כי המה הרודפים כולם השיגום בעבור חטא הלשון המוגבל בין המצרים בין י"ז בתמוז לט' באב כי בי''ז בתמוז נשתברו הלוחות בעבור חטא העגל שנאמר בו קול ענות אנכי שומע קול חרופין וגדופין כו' ובט' באב הוקבע בכיה לדורות מן חטא המרגלים שספרו לשון הרע כנודע על כן בין שני גבולים אלו נתעורר עליהם חטא אבותם על אשר גם המה אחזו במעש' אבותיהם ע"י שנאת חנם שהיה בבית ראשון בין ראשי המטות ובבית שני בין כל ישראל, נמצא אתה אומר שבארבע מקומות אלו נרמז היטב שלשון הרע כולל כולם א' שנאמר בכולם גדולה וכאן גדולות ב' רבנן פתרין בכל ענינו כו' ג' שבי כולהו איתנהו ביה ד' כל רודפיה השיגוה כו' מאמר (רעט) באור ענין לא ברוח ה' לא באש ה'

ואולי נרמז כל החזיון הזה במראה אשר נראה ה' אל אליהו הנביא שנ' והנה ה' עובר ורוח גדולה מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' ברוח ה' רצה לומר לכך הראה לו הקב"ה תחלה רוח גדול משבר הרים וסלעים לרמוז על חטאם של ישראל בע"ז שהיא ברוח ה' כי עיקר האמונה ברוחניות כי יתן ה' את רוחו על מאמיניו והמה בחרו להם אלהים חדשים דהיינו לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' הראה לו שחטאו בש"ד שנאמר כי כל סאון סואן ברעש ושמלה מגוללה בדמים כי ה הרעש היה לא ברעש ה' ואחר הרעש אש נראה לו ה' באש לרמוז לו כי גם ברותחין של ג"ע קלקלו דהיינו לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה רמז לחטא של לשון הרע בסתר בקול דממה דקה, ואליהו הבין כל המראה הזאת על כן אמר כי עזבו את בריתך רמז לעריות שהוא קלקול של הברית מילה כמו שאמר שיחתם ברית הלוי וגו' וסמיך ליה ובעל בת אל נכר דהיינו השחתת ברית לוי כי משכה ערלתיה ושבט לוי החזיקו במילה שנ' ובריתך ינצורו ואת מזבחותיך הרסו היינו כדי להקריב לע"ז ואת נביאך הרגו בחרב ש"ד, ואותר אנכי לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה רמז לחטא הלשון שאין לי המלטה מהם כי אף אם אני שוכן לבדי חדר בחדר להחבא מ"מ הם שולחים בי חץ לשונם ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת והמה צודים את נפשי לקחתה ע"י חץ לשונם אפילו בזמן שאין אני דר בשכונתם כנודע מדרכי בעל הלשון אשר השמיעו את כ"י אין נקי כנודע מדרכי רוב אנשי זמנינו ונסמך כל דרוש זה לפרשת נדרים לפי שמצינו ביעקב שבעבור איחור נדרו נכשל בארבעתן ויש גם בתורה כמו רמז לזה שנאמר לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' מעמך דרישה אחת מצינו בשופך דם האדם שנאמר אדרוש את נפש האדם, דרישה שניה מצינו שנאמר והי' האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו והיינו מי שאינו מאמין בה' על כן לא ישמע אל המדבר בשמו והיינו עובד ע"ז, והיה בך חטא זה הבא על הערוה שנ' בו מעות לא יוכל לתקון כי רושם חטא זה ישאר קיים בו בהווייתו גם אם ירבה לו בורית נכתם עון וה ורוצה לומר שאם תאחר לשלמו תבוא לידי מכשול בשלשתן כיעקב, כי על כן הנודר כאיל בנה במה כי גם הבונה במה דומה כאלו נכשל בכולם, וטעמו של דבר