שפתי דעת רצה

הנביא בתוכחותיו לא הזכיר כי אם חטא הלשון שנאמר וידרכו לשונם קשתם הלא בבית ראשון היה גם ע"ז ג"ע ש"ד הנראין יותר חמורים ולא זכרן כאן על כן בא כמתרץ שכולן כלילים בלשון דרך וא"כ וידרכו לשונם כולל כולם כמו שפסוק ושמרני בדרך כוללם יחד כי מתוך חטא הלשון יבא לידי כולם כמ"ש למדו לשונם שקר העוה נלאו

מאמר (רעז) פדיון שבוים מצוה רבה היא כו'

ובבבא בתרא פרק א' מנא הא מילתא דאמר רבנן פדיון שבוים מצוה רבה היא שנאמר והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת עליהם כה אמר ה' אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב. ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק קשה משלפניו כו' עד שבי כולהו איתנהו ביה. וכלשון צריך ביאור מהו הכפל למות למות וכן כולם, וכפי הנראה שארבע שפטים הרעים הללו היו עבור ד' ראשי עבירות אלו מות על עין ע"ז כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים וגו' ודבקו בע"ז ויאכלו זבחי מתים על כן עונשן דין מות זה"ש אשר למות הראוי למות על עון ע"ז ילך גם הוא למות והזכיר לשון הליכה. כי דרך כולל כלם ור"ל שכל הדורך דרך של ע"ז כמ"ש וחי דרך באר שבע הדרך ההיא מדריכו לילך למות ממש. וחרב היינו ש"ד זה"ש אשר לחרב מי שכבר הלך בדרך חטאים אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם. ילך גם הוא לחרב, ואשר לרעב זה אשר הלך אחר עריות ותאות האבר ההוא שמשביעו רעב, או רעב ממש כמ"ש רז"ל מסכת סוטה פרק א' כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ונראה שמטעם זה נקראת אשתו לחם שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ילך גם הוא לרעב ממש, ואשר לשבי זה בעל הלשון שנאמר בו וידרכו לשונם קשתם כמו זה התופש קשת וילך השדה לצוד ציד להביא כמו שעשה עשו כי ציד בפיו לצטוד באמרי פיו הבריות ללכדם בלשונו. ילך גם הוא לשבי כי כמו שהשבי כולהו איתנהו ביה כך לשון הרע של ציד הרמאי כולהו איתנהו ביה שהרי נאמר בו גדולות לשון רבים להורות שבעל הלשון כולהו איתנהו ביה, וא"ר יוחנן כל המאוחר בפסוק קשה משל חבירו כו' כי כך סדר מדריגות כל החטאים כי ע"ז קשה מאוד מכל מקים אין העובר ע"ז כי אם רע לשמים לבד שעבר על לא יהיה לך אלהים אחרים. נוסף עליו השופך דמים שהוא רע לשמים ורע לבריות ועוד שהעובר על לא תרצח כאילו עובר גם על אנכי שממעט הצלם והדמות נוסף עליו הבא על העריות שהוא רע לשמים כי הוא עובר גם על לא יהיה לך שכנגדו לא תנאף, והוא רע לעצמו כמ"ש משחית נפשו הוא יעשנה כי הוא גוזל מזון כל אבריו, ורע לבריות שגורם גהנם לעצמו ולנואפת והמטרידו מן העה"ב קשה מן ההורגו. נוסף על שלשתן בעל הלשון הן מצד שכולהו איתנהו ביה הן מצד שהוא רע לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם וע"י שכל מי שרגל על לשונו לעשות דבריו חולין סופו למעול בשבועות, ורע לבריות ולעצמו כי לשון הרע תלתא קטיל, ויש בו צד חמור מבכולם שכן הוא רע גם למתים כארז"ל גדול השלום שאפילו המתים צריכין לו כו', ור"ל המתים צריכים לזה שיהיה שלום בין החיים כי בזמן שאין שלים בין החיים וכל אחד מחרף את חבירו אז אין מנוחה לשוכני עפר כי עד מהרה ירוץ חברו לחרף גם הקדושים אשר בארץ המה כמעשה של ההיא שהיתה קבורה במחצלת של קנים כי' וכסדר מדריגת כל החטאים הללו שכל המאוחר קשה משלפניו כך סדר העונשים כל המאוחר קשה משלפניו, מות על חטא ע"ז חרב על חטא ש"ד רעב על חטא ג"ע שכן אמר יעקב ונתן לי לחם לאכול שיצילו מן ג"ע כדלעיל ושבי שכולהו איתנהו ביה על חטא הלשון הכולל כולם ובעבורו הלכו ישראל שבי לפני רודף בחורבן ראשון ושני