שפתי דעת רצא

עולמות שנאמר כי לא ינקה ה' וגומר וכתוב אחד אומר ונשבעת חי ה' וגומר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת אי אתם רשאים לישבע בשמי אלא אם כן יהיו בך כל המדות הללו את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. עד שתהיה כשלשה שנקראו יראי אלהים אברהם יוסף ואיוב. אברהם מנין שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. יוסף שנאמר את האלהים אני ירא. איוב שנאמר איש תם וישר וירא אלהים. אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעשות מצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק. וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר אלהיך אש אכלה הוא אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו זהו שאמר ובו תדבק, אם יש בך כל המדות הללו אתה יכול להשבע ואם לאו אי אתה יכול להשבע עד כאן לשונו, ויש לדקדק מה ענין מדרש זה לפרשה זו כי לא הוזכר בו דבר מענין הפרשה שיהיה בה רמז אל איזה דבר האמור במדרש, ועוד מהו הכפל הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהם, ועוד למה צריך הנודר דווקא לענינים אלו את ה' אלהיך תירא כו' ומה ראה בעל המדרש על ככה להזכיר אברהם יוסף ואיוב, וכן מה ראה על ככה לדרוש פסוק ובו תדבק לדביקות תלמיד חכם אליו, ויכול להיות כפי הפשט שטעם להיתר נדרים הוא כמו שהאב והבעל יכולין להפר נדרי האשה לפי שמורא אב ובעלה עליה על כן אין כח בידה לעשות דבר בלתי הסכמתם ודומה כאילו בשעת הנדר הותנה על מנת אם יסכימו אביה או בעלה ואם לא יסכימו אז ממילא הותר הנדר כך כל ישראל מורא תלמידי חכמים רבם עליהם כמורא שמים ואם לא יסכים החכם אל קיום הנדר הרי הוא בטל מעיקרו כי דומה כאילו התנה בשעה שנדר ע"מ שיסכים החכם או שלשה הדיוטות הבאים מכח החכם כי כל ג' הדיוטות צריכין ליטול רשות מן החכם וא"כ כל עיקר היתר הנדר תלוי במור' רבם על כן פרט תנאי זה בנודר באומרו אם יש בנ כל המדות הללו דהיינו את ה' אלהיך תירא את לרבות ת"ח אז לעולם לא תבא לידי מעילה בנדר או שבועה כי אף אם לא תרצה בקיומו אתה הולך אצל חכם להתיר לך אבל אם לא תחשוב מוראו כמורא שמים או כמורא אב או בעל על האשה אז לא תאמין בהיתרו כלל ולא תבקש ממנו שיתיר לך מאחר שהיתר נדרים תלוין בשערה ואין הדבר מפורש בתורה ואז אי אתה רשאי לישבע כלל כי שמא יקשה עליך לקיים השבועה ותמעול בה, ובזה יש ליישב מה שנאמר פ' ואתחנן את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע ובפ' עקב כתיב את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע, למה לא נאמר ובו תדבק גם בפ' ואתחנן ועוד ששם נאמר ואותו בוי"ו וכאן נאמר אותו תעבוד בלא וי"ו, לפי שוי"ו של ואותו באה לרבות גם תלמידי חכמים שיעבוד גם להם על ידי שיעשה פרקמטיא בשלהם ומהנה אותם מנכסיו כל אלו הם בכלל אותו תעבוד וי"ו של ואותו עומדת במקום את הנאמר אצל מורא כאילו אמר כמו שתעבוד את ה' כך תעבוד גם לתלמיד חכם ואז כשתחשבם לך לאדונים אז מוראם עליך ולפי שנאמר ואותו תעבוד לא הוצרך לומר ובו תדבק המדבר בתלמיד חכם, אך לפי שנאמר גם בפרשת ראה אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו וגומר ואותו תעבודו ובו תדבקון ע"כ ראה בעל המדרש זה לומר עד שתהיה כשלשה כו'. לפי שראה ענין היראה בג' פרשיות סמוכות ויש שינוי ביניהם הנראה לעינים על כן ראה לפרשם כנגד ג' שהיו יראי ה' אברהם יוסף איוב ועל כן לא הזכיר בשלישי שום שבועה כי לא מצינו שבועה כי אם באברהם ויוסף שנאמר באברהם הרימותי ידי לאל עליון וביוסף כתיב וישבע לו אבל באיוב לא מצינו שבועה לומר לך אם יהיו בך כל המדות הללו כאברהם ויוסף אז רשאי אתה לישבע כמותם ואם תרצה להחמיר על עצמך שלא לשבע כלל אף אם יהיו בך כל המדות ותהיה כאיוב שלא נשבע כלל אף שהיו בו