שפתי דעת רצ

וירח שמע מינה שלשון אל שייך דווקא במקום הנשאר מע"ז ועל זה אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ולמעלה פרשת כי תשא וכן לקמן פרשת אתם נצבים יתבאר ענין מציאות אף וחימה בדרך אחר והיא כי האף נולד מעבודה זרה והחי מן המבזים בנביאו ה' ובחכמים כמ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים את דברי עד עלות חמת ה' לאין מרפא כי על כן אמר משה להקדוש ברוך הוא במעשה העגל עמוד אתה באחת היינו באף שנ' קומה ה' באפך ואני באחת היינו בחימה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. והטעם שהקדוש ברוך הוא וויתר שלו דהיינו האף ומשה רצה לוותר על שלו דהיינו החימה שנולד על שביזו את משה כמאמר רז"ל חטאו בזה שנאמר כי זה משה האיש כו' לכך גם כאן נאמר ויחר אף ה' בישרא על וישתחוו לאלהיהן אמנם החימה נולד על שביזו את פנחס הראיתם בן פוטי כו' כן כמו שמשה אמר להקב"ה אני אוותר על שלי כך פינחס בן אלעזר בן אהרן השיב את חמתי כי היה כח בידו לוותר בזיון שלו ולא אמר השיב את אפי כי דבר זה א בידו לוותר כי חלק גבוה מי יתיר ולא הושב גם החרון אף כי אם על ידי בקנאו את קנאתי בתוכם וכבר אמרנו שעיקר קנאה שייך בע"ז שנאמר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו וגומר ועיין כל זה למעלה פרשת כי תשא ולקמן פ' אתם נצבים. ובמסכת קידושין פרק האומר מסיק בעל מום דעבודתו פסולה מניין אמר רב יהודה אמר שמואל דאמו קרא לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וי"ו דשלום קטיעה היא. היה עומד על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה מנא לן אמר רב יהודה אמר שמואל דאשו קרא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בין זרע כשר בין זרע פסול, וקשה מה ענין זה לפרשה זו להודיענו דיני מומין הפסולין כשהן בגופו. ומומי היחס מצד אמו אינו פוסלין בדיעבד. ונראה שיש לשניהם שייכות למעשה דפנחס כי ישראל היו מבזין אותו לאמר שהרג את הנפש וכהן שהרג את הנפש פסול לנשיאת כפים וכ"ש לעבודה ממש וזה דומה למום שבגופו שפוסל בדיעבד. ועוד התחילו שבטים לבזותו לאמו שהוא פסול גם מצד אמו כי הוא מבנות פוטיאל כו' כי זה דומה לבן גרושה כו' על כן אמו הפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום וי"ו קטיעה כי הפסוק מעיד עליו שהוא שלם בלא מום כי גברא קטילא קטיל כמ"ש ושם האיש המוכה אשר הוכה ר"ל כבר היה מונה קודם שהכהו כי הרשע חשוב כמת וזהו כפל המוכה אשר הוכה, וכנגד מה שחרפוהו לומר שיש בו פסול מצד אמו אמר הפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו לומר לך שכל זרעו נמשך אחריו ר"ל אחר האב כי משפחת האם אינה קרויה משפחה על כן עבודתו כשרה בדיעבד, וא"כ יש רמז לשני דינין אלו במעשה דפנחס. ועוד יש לדרוש וי"ו קטיעה על מה שאמרו אליהו זה פנחס שלקח ממנו יעקב למשכן וי"ו דאליהו וע"כ וי"ו קטיעה ר"ל בעה"ז עדיין קטיעה היא ואינה במילואה עד כי יבא מורה צדק שנאמר בו בריתי היתה אתו החיים והשלום ואז תהיה הוי"ו שלימה ובמילוא' ואז יהיה שלים על ישראל אמן כן יהי רצון

פרשת מטות מאמר (רעב) מדרש תנחומא אמר הקב"ה הוי זהירין בנדרים כו' וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל וגומר. יש ליתן טעם לקדימת נדר לשבועה ק ואל כפל ידור נדר השבע שבועה גם כפל לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, כדמסיק בתנחומא וז"ל אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהם שכל הפורץ בנדרים סופו למעול בשבועות והמועל בשבועות כופר בי ואין לו מחילה