שפתי דעת רפו

לגנאי ע"ש ובתחבולה זו התחיל בלעם בברכה שלישית שנאמר בה וישת אל המדבר פניו לקבל עגלא דעבדו במדברא כי אז חשב עליהם להביאם לידי חטא הדומה לחטא העגל כי על ידו יתחייבו כליה כי לכך לקחו בפעם ג' ראש הפעור הנשקף על פני הישימון כי אז רמז לו מעשה פעור הנשקף ודומה למעשה יליל ישימון דהיינו העגל שעשו במדבר בישימון וראה שאין לו דרך לזה כי אם על ידי שיאמר בקול רם שבחן של ישראל אין הם גדורים מעריות כדי שישמעו כל האומות קולו כמו שדרשו על פסוק מברך רעיהו בקול גדול וגומר, ואז ממילא יבינו האומות שאם כל שבחן ומעלתם של ישראל תלוי במה שהם גדורים מעריות, אז נקל להם להכשילם בזנות על ידי שיפקירו בנותיהם. לכן התחיל בברכה כהיא מה טובו אהליך יעקב היינו אהל הנשים הצנועות כד"א שובו לכם לאכליכם. כי כל ידי האהלים ההם משכנותיך ישראל שרויה השכינה בתוכם. בשל של ישראל, ובתוך ברכה זו אמר כארזים עלי מים, לומר שראוים כמה להתנשאות כארז זה כי בכל מקום שם ארז מדבר במגביה עצמו כארז בחשבו כי על ידי שיגביהו עצמם כארזים יפלו בחטא הזימה. כמו שנאמר וישב ישראל בשיטים. שיטים מין ארז, ושיטים כולל לשון שטות ולשון איש כי תשטה

מאמר (רסט) כל מי שיש בו גסות הרוח נכשל באשת איש

ודבר עמוק זה באורו רז"ל באמרם כל מי שיש בו גסות לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד וכן אמרו במקום אחר כל המתגאה כאילו בא על כל העריות ומה ענין זה לזה, אלא לפי שארז"ל שכל המתגאה אין אני והוא יכולין לדור יחד שנאמר גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. והיכן מצינו שהקב"ה דר עם האדם במדור אחד אין זה אלא מה שצירף הקדוש ברוך הוא שם יה בין איש ואשה וכשהוא מתגאה אז אין הקדוש ברוך הוא רוצה לדור עט במדור אחד ומסתלק שם. של יה מגיניכם וישאר אש ואש ועל ידי זר יקלקלו ברותחין האש ויולידו מלאך חימה כאמור ולכך אמרו לסוף נכשל באשת איש דווקא כי שם יה ביניהם ובסילוקו דומה כאילו באו על כל העריות. ומטעם זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיין מרגיל לערוה לפי שגורם היוהרא שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה ומפסוק זה דרשו רז"ל שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ולא ינוה והכל נמשך מצד היותו גבר יהיר. והיהירות בא מצד היין, ועוד אמרו רז"ל כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת כו' ואמרו רז"ל כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה זו אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אם כן איפה עיקר הקללה התחילה מן ברכת כארזים עלי מים כדמסיק בילקוט פרשת דברים ממחליק לשון זה בלעם שהחליק לישראל בלשונו וגרם להם שגבה לבם ונפלו בשיטים, שמע מינה שעיקר הנפילה נמשכה מן גבהות לבם שבשיטים שרמז להם בכארזים עלי מים, לפיכך וישב ישראל בשיטים המקום נקרא שיטים על שם ששם גדל מין ארז שנקרא שיטים ואמרו סימנא מילתא היא דוגמת שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים שחשבו להם לסימן שהוא כנגד שנים עשר שבטים ושבעים זקנים לפיכך ויחנו שם כך גם בשיטים אמרו סימנא מילתא היא כי בלעם המשילם כארזים ואז גבה לבם ביותר ועל ידי זה ויחל העם לזנות משלשה פנים, א' מצד שגבה לבם עד להשחית נסתלק מהם שם יה השומרם מן הזימה ונשאר אש ואש וקלקלו ברותחין כמו שנאמר ושם איש ישראל המוכה שם איש הוכה בהסרת י' מן איש כי אמר ה' אתי לא אוכל גבר יהיר ולא ינוה, ב' שמצד שכל המתיהר חכמתו מסתלקת וכשיכנס בו רוח שטות אז הוא עובר עבירה זו שנאמר כי תשטה אשתו ונמצא שעל ידי שיטים וארז, יפלו בשיטים של שטות ובכי תשטה אשתו כאמור. ג' שמצד שהמדיניות השקום צרצור של יין כדאיתא בגמרא ועל ידי היין גבה לבם לכך נאמר ויחל